מסכת בכורות, פרק ז', משנה ג'. המשנה ממשיכה למנות פגמים אסתטיים הגורמים לאדם להיראות שלא כצאצא טיפוסי של אהרן, ומשום כך אין הוא ראוי לעבודה. עיקר עיסוקה של המשנה שלפנינו הוא במומים שסביב העיניים.
"איזהו חרום":
המשנה פותחת בכך שהחרום פסול. משמעות המילה 'חרום' היא דבר הרוס, ויש להבין מה הרוס באדם זה. המשנה מבארת: "איזהו חרום? שכוחל שתי עיניו כאחת" - אין לו גשר באף, ולפיכך יכול הוא להעביר מכחול על שני העפעפיים כאחד מבלי להיתקל בגשר האף. גשר האף חסר לגמרי, ומראהו של אדם זה חריג עד כדי כך שאין הוא יכול לעבוד.
זוהי שיטתו של רבי יוסי בגמרא. חכמים סוברים שאין צורך בהיעדר מוחלט של גשר האף: אף אם הגשר שקוע פנימה בלבד, עד לרמה שילד חסר מעצורים יאמר לאמו "תראי את האיש הזה, האף שלו כל כך שקוע" - כבר יש בכך בעיה, וכך ההלכה.
מומים במיקום העיניים ובמראן:
"שתי עיניו למעלה" - שתי עיניו נמצאות גבוה מדי בראשו, כלומר ארובות העיניים ממוקמות בערך במקום שבו אמור להיות מצחו.
"שתי עיניו למטה" - עיניו נמוכות מאוד, עד שארובות העיניים ממוקמות במקום שבו אמורות להיות לחייו. מראהו משונה, ואין הוא יכול לעבוד.
עין אחת למעלה ועין אחת למטה - עין אחת רגילה והשנייה גבוהה מדי, או עין אחת רגילה והשנייה נמוכה מדי, כך שארובות העיניים אינן סימטריות ומראהו מוזר עד כדי פסול לעבודה.
"הרואה את החדר ואת העלייה כאחת" - מי שעיניו פוזלות. מבחינה רפואית מדובר בהיפוטרופיה: שרירי העין אינם חזקים, ולפיכך נראית עין אחת מביטה למעלה והשנייה ישר קדימה. מסתבר שההגדרה המדויקת היא ההפך, כאשר העין מביטה למטה או הצידה, ומכל מקום גם מראה כזה, אם הוא מוזר מאוד, הרי הוא באותה בעיה. המשנה נוקטת שאם עין אחת מביטה למעלה והשנייה ישר או למטה - זו בעיה.
"סכי שמש" - המילה קרובה ל'סוכה' ול'סכך', ומשמעה לכסות ולהצל. אדם זה מצל על עצמו מפני השמש, משום שעיניו רגישות ואין הוא יכול להיחשף לאור שמש ישיר; הוא ממצמץ תמיד או עוצם את עיניו בחוזקה באור. מראהו משונה, ואין הוא יכול לעבוד.
"הזוגדוס" - המילה מורכבת משתי מילים שמשמען זוג, כפול או תאום: "זוג" בעברית, ו"דוס" שמשמעה שתיים בלטינית (כמו במניין אונו, דוס, או כמו המילה duce במשחק קלפים, שמשמעה המספר שתיים). כוונת הדבר היא שאיבריו אינם תואמים כראוי כזוג. הדוגמה העיקרית היא הטרוכרומיה - שתי עיניים בשני צבעים שונים: עין כחולה ועין ירוקה, או עין כחולה ועין שחורה, ומראה זה משונה מאוד. אולם ביסודו של דבר, כל בני האדם נבראו בסימטריה דו-צדדית, והכול בא אצלם בזוגות בפנים ובגוף: שתי אוזניים, שתי עיניים, שני נחיריים, שתי ידיים ושתי רגליים. לפיכך כל חוסר סימטריה בולט - גבה אחת בלא השנייה, אוזן אחת בלא השנייה, או יד אחת ארוכה מאוד והשנייה קצרה מאוד - כל אותם איברים שאמורים היו להיות זהים ומקבילים ואינם כך, נכללים בקטגוריה הכללית של זוגדוס.
"והצירן" - אדם שעיניו דומעות במיוחד, מצב הנקרא אפיפורה. עיניו אינן מתנקזות כראוי, והבעיה היא בתעלות הדמעות, ולפיכך הוא דומע כל העת בצורה מוגזמת. נראה כאילו הוא בוכה תמיד, ופניו רטובות אף שאין הוא בוכה. גם זו בעיה.
"ושנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין":
כאן מדובר בעניין שונה. מי שריסי עיניו נשרו ונותרו רק גדמים קטנים במקום שבו היו הריסים, מראהו אינו נאה כלל, ולפיכך הוא פסול מפני מראית העין. אלא שכאן אין למונח 'מראית עין' משמעותו הרגילה: במקומות אחרים משמעו מה יאמרו הבריות, שמא יקבלו רושם מוטעה בראותם אותו. כאן משמעו כפשוטו - האופן שבו הוא נראה לעיניים.
מדובר, אפוא, בהערכה מדרבנן בלבד: מהו מראה שאינו אסתטי עד כדי כך שאין ראוי שיעבוד. זהו מצבו של אדם זה, שריסיו נשרו והותירו גדמים קטנים ומראהו מוזר, ולדעת חכמים אין הוא צריך לעבוד. זהו דין דרבנן, ולפיכך אם עבד אין הוא מבטל עשה או לאו, ועבודתו כשרה בדיעבד. אך לכתחילה, מאחר שמראהו משונה, חריג ובלתי נאה - זוהי מראית עין, ואין הוא צריך לעבוד.