אנו ממשיכים במשנה שבפרק א' של מסכת בכורות. החלק הבא של המשנה מביא חידוש הנלמד מן הפסוק: ולד שאין בו כל דמיון לאמו פטור מדין בכורה. כלומר, חמור שהמליט יצור משונה שאין בו שום דמיון לחמור - נראה כפרה, כדרקון או אפילו כסוס, אך לא כחמור - פטור ממצוות פטר חמור. הוא הדין בפרה, בעז ובכבשה שילדו ולד זכר משונה שאינו דומה להוריו: פרה שילדה בריה הנראית כחמור - הולד פטור מדין בכורה מצד הפרה, משום שהוא משונה, ואף אין בו חיוב פטר חמור מצד החמור, שהרי אין אמו חמור.
לשון המשנה:
"פרה שילדה כמין חמור" - פרה רגילה שהמליטה ולד זכר משונה, הנראה בדיוק כחמור קטן.
"או חמור שילדה כמין סוס" - חמור שכל עניינו כרגיל, אלא שהמליט בריה הנראית כסוס ולא כחמור. אמנם סוסים וחמורים אינם שונים זה מזה במידה מרובה, אך ולד זה נראה כסוס.
"פטור מן הבכורה" - בשני המקרים אין כאן מצוות בכורה. בפרה שילדה כמין חמור יש חידוש גדול, שהרי גם פרות וגם חמורים חייבים בדיני בכור, ואף על פי כן פטור. וקל וחומר בחמור שילדה כמין סוס, שהרי הסוס עצמו אינו חייב בדיני בכור, והחמור פטור אף הוא משום שאין הולד דומה לו.
המשנה מציינת במפורש את מקור הדין: "שנאמר: פטר חמור, פטר חמור, שתי פעמים" - פעמיים בשני פסוקים נאמר "פטר חמור", ומכאן דרשו חז"ל: "עד שיהא היולד חמור והנולד חמור". אין החיוב חל אלא אם כן גם היולדת חמור וגם הולד היוצא נראה כחמור.
"ומה הם באכילה?":
המשנה ממשיכה ושואלת מה דינם לעניין אכילה. לכאורה, בחמור שהמליט בריה הנראית כסוס אין כל שאלה: הולד ודאי אינו כשר, שהרי נראה כסוס ואמו חמור. משום כך גירסת הברטנורא אינה "ומה הם באכילה" אלא "ומה הוא באכילה" - בלשון יחיד, שהשאלה מכוונת למקרה השני: פרה שילדה ולד משונה. ובפשטות: פרה שהמליטה עגל שאין לו פרסות שסועות אלא פרסות כשל סוס, או שאין לו רגליים כלל - חסר בו סימן הכשרות הבסיסי. מה דינו?
"בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה - מותר באכילה" - בהמה כשרה שילדה ולד שאין בו סימני בהמה כשרה, כגון שאין לו פרסות שסועות, מותר באכילה.
"וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה - אסור באכילה" - בהמה שאינה כשרה, כחמור, שילדה באורח פלא ולד משונה שיש לו פרסות שסועות, אסור באכילה.
הכלל: "היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור":
טעם הדבר הוא כלל יסוד בהלכות כשרות: התוצר של בעל חיים כשר - כשר, והתוצר של בעל חיים שאינו כשר - אינו כשר. לפיכך פרה שהמליטה עגל חסר רגליים או חסר פרסות - הולד כשר, וכן להפך. כלל זה חל באופן גורף: מטעם זה ביצת בת היענה אינה כשרה, שהרי בת היענה אינה כשרה, וחלב גמל אינו כשר משום שהגמל אינו כשר.
שני עניינים בלבד עשויים להיראות כיוצאים מן הכלל, ולמעשה אינם יוצאים מן הכלל כלל:
דבש דבורים: החרקים אינם כשרים, למעט ארבעה מיני חגבים, ובוודאי אין הדבורה נמנית עמהם - ואף על פי כן הדבש כשר. הגמרא מביאה שני טעמים: האחד, גזירת הכתוב; והשני, שאין הדבורה מייצרת את הדבש כלל. הדבורה אוספת את האבקנים אל תוך מעין שק שבגופה, שם פועלים עליהם אנזימים, ולאחר מכן היא פולטת אותם החוצה. אין זה תוצר של הדבורה אלא צוף מותסס, ומשום כך הוא נחשב תוצר צמחי ונשאר בכשרותו. דבר מדהים הוא עד כמה קרובים דברי חז"ל למציאות הביולוגית, וכיצד ידעו את המתרחש בגוף הדבורה בעת ייצור הדבש. לעומת זאת, תוצרי דבורים אחרים, כגון פרופוליס, אינם כשרים, שהרי הם תוצר של הדבורה עצמה - בדומה לחלב גמלים.
חלב אם: תינוקות יונקים חלב אם, וכשר הוא. אמנם יש איסור מדרבנן שמי שאינו תינוק לא יינק מן האישה, משום מיאוס - כיונק משרץ - אך מעיקר הדין אין כאן איסור כשרות כלל. הטעם לכך הוא שבני אדם אינם בעלי חיים, ואין דיני הכשרות חלים עליהם.
דג טמא שבלע דג טהור:
המקרה האחרון שבמשנה הוא שאלת "מה אם" מובנת מאליה, אך שאלה טובה: בעל חיים כשר שבלע בעל חיים שאינו כשר, מה דינו? כגון סלמון שנמצאה בתוכו צפרדע, כריש קטן או חילזון. פשוט שאין אלו תוצריו של הסלמון אלא נמצאים בתוכו בלבד, ולפיכך אינם כשרים. וכן להפך: כריש שבלע סלמון, ובפתיחתו נמצא הסלמון בתוכו - הכריש אינו כשר, והסלמון שבתוכו כשר, שהרי לא גדל מן הכריש.
"דג טמא שבלע דג טהור - מותר באכילה" - הכוונה לדג הכשר שבפנים, שאותו מותר לאכול. דין זה נוהג בכל מקום שבו יימצא הדג במערכת העיכול, ואין צורך לראות בפועל את הבליעה או למוצאו דווקא בתוך פיו. בכל מקום שיימצא, אם לא התעכל ועודו נראה כסלמון - כשר הוא כסלמון.
"וטהור שבלע דג טמא - אסור באכילה, לפי שאינו גידוליו" - הצדפה או הכריש הקטן שאינם כשרים לא גדלו מן הסלמון הכשר אלא נכנסו לפיו בלבד, ולפיכך נשארו באיסורם ואסור לאוכלם.
לסיכום: בחלק זה למדנו כי ולד משונה שאין בו דמיון לאמו פטור מן הבכורה, כנלמד מכפילות "פטר חמור" - עד שיהא היולד חמור והנולד חמור. לעניין אכילה עמדנו על הכלל "היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור", ועל שני העניינים הנראים כיוצאים מן הכלל - דבש דבורים וחלב אם. לבסוף למדנו שדג שבלע דג אחר אינו משנה את דינו של הנבלע, לפי שאינו גידוליו.