בפרק ו' במסכת בכורות, משנה ב', אנו עוברים לנושא מומי העין, שבו עוסקות שתי משניות. לצורך הבנת ההלכות שלפנינו יש לעמוד תחילה על ארבעה חלקים באנטומיה של העין הרלוונטיים לענייננו.
ארבעה חלקים באנטומיה של העין:
הלבן - גלגל העין, החלק הלבן שבה (בלשון הרפואה: סקלרה). המשנה מכנה אותו "הלבן", ולמעשה אין מום הנוצר בו כשלעצמו.
הסירא - הקשתית, החלק הצבעוני שבחזית העין (אצל בעל עיניים כחולות - החלק הכחול), העיגול המקיף את מרכז העין.
השחור - האישון, הנקודה השחורה שבמרכז הקשתית. למעשה אין הוא אלא פתח שדרכו נכנס האור, וגודלו מותאם על ידי הקשתית, הנפתחת ונסגרת ומווסתת את מפתחו.
ריס של עין - העור המקיף את גלגל העין, הוא העפעף.
מומי הריס:
אומרת המשנה: "ריס של עין שניקב, שנפגם, שנסדק". שלושה מצבים לפנינו:
"שניקב" - נעשה חור בריס.
"שנפגם" - חסרה ממנו חתיכה, כמעין משולש שנחתך מן הריס.
"שנסדק" - הריס מפוצל: אין דבר חסר ממנו, אך הוא סדוק כמי שחתכו במספריים.
בכל אלו מדובר במום קבוע שאינו עתיד להתרפא, ועל פיו ניתן לשחוט את הבכור מחוץ לעזרה.
"הרי בעיניו דק":
משמעה המילולי של המילה "דק" היא דבר דק ביותר, והכוונה לשכבה דקה - מה שמקובל לתרגם כקטרקט: מעין קרום לבן חלבוני המצוי על עדשת העין, על פני העין במקום האישון. ככלל נראה שכל לובן המופיע בחזית העין מהווה בעיה, ואף תופעות אחרות מעין פטריגיום יעוררו קושי דומה. עם זאת יש להודות כי אין הדבר ברור די הצורך, כיצד לתרגם את המונחים השונים הללו בדיוק במונחי רפואת העיניים המודרנית.
"תבלול" - ערבוב הצבעים:
המילה "בלול" עניינה דבר מעורבב, מלשון בלילה - ערבוב. "תבלול", אפוא, הוא תערובת: זליגה של השחור אל תוך הלבן או של הלבן אל תוך השחור. הבעיה היא בלובן הזולג אל תוך השחור, כלומר שנפגע חלק מן האישון ונראה בו צבע לבן.
"חילזון נחש ועינב":
"חילזון נחש" - כפשוטו חילזון ונחש, והכוונה לאותו חומר לבן הנכנס אל תוך האישון בצורה דמוית חילזון ומותיר צבע כשל נחש, כמובא בדברי הפוסקים. אף כאן אין הזיהוי המדויק ברור.
"ועינב" - גידול עגול כענב על פני העין, סמוך לאישון.
אף אלו מומים הפוסלים את הבכור.
הגדרת המשנה לתבלול:
שואלת המשנה: "ואיזהו תבלול?" - מהו אותו ערבוב צבעים שבו מדובר? ומשיבה: "לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור" - הלבן פורץ דרך הסירא, היא הקשתית, החלק הצבעוני של העין, ומגיע אל השחור שבפנים; זהו המום. אך "בשחור ונכנס בלבן - אינו מום" - במצב ההפוך, שהשחור זולג כלפי חוץ אל לבן העין, אין זה נחשב למום, "שאין מומין בלבן" - שכן מה שמתרחש בלבן העין אינו רלוונטי כלל להלכות בעל מום.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מומי העין הנלמדים מארבעת חלקיה - הלבן, הסירא, השחור והריס. מומי הריס הם ניקב, נפגם ונסדק, וכולם מומים קבועים המתירים לשחוט את הבכור מחוץ לעזרה. כן למדנו את "דק", "חילזון נחש" ו"עינב", ואת הגדרת ה"תבלול": לבן הפורץ אל השחור הוא מום, ואילו שחור הנכנס ללבן אינו מום, שאין מומין בלבן.
במשנה הבאה נמשיך לעסוק במומי העין.