בכורות פרק ז', משנה ב'. המשנה ממשיכה ומונה דברים חריגים הגורמים לאדם להיראות יוצא דופן כל כך, בשונה משאר צאצאיו של אהרן, עד שאין הוא יכול לתפקד ככהן בבית המקדש.
"הקירח":
המשנה קובעת כי "הקירח" פסול לעבודה, ומגדירה: "איזהו קירח? כל שאין לו שיטה של שיער מקפת מאוזן לאוזן" - שיערו נסוג כליל, ולא נותרה על ראשו אפילו שורת שיער אחת המקיפה מאוזן לאוזן באחורי הראש.
בגמרא מבואר כי אם נותרה לו קרחת משונה - רצועת שיער מאחורי האוזניים ורצועת שיער בקדמת הראש, באופן שנוצר עיגול גדול על ראשו - מראה זה משונה אף יותר, ובוודאי שאין הוא רשאי לעבוד. אולם המשנה עוסקת באדם שהוא קירח לחלוטין, שלא נותרה לו אפילו השערה האחרונה שבאחורי הראש; ואם נותרה לו אפילו שורה זו בלבד, הרי זה כשר ומותר בעבודה.
"או גבן או דק או תבלול בעינו":
אדם שהוא "גבן", או שיש בעינו מומים אחרים, חריג מכדי לעבוד בבית המקדש. השאלה היא למה מתכוונת התורה במילה "גבן", ובכך נחלקו התנאים.
שיטת תנא קמא - גבות:
לפי השיטה הראשונה, "גבן" מתייחס לגבות, והמילה "בעינו" שבסוף הפסוק מוסבת על הגבות שמעל העין. ההבנה הבסיסית היא גבות מוגזמות, ובלשון המשנה:
"אין לו גבינים" - הואיל ונאמר בפסוק "או גבן", ה"או" המיותר בא ללמד לא רק על גבות גדולות מדי, אלא אף על מי שחסרות לו גבות לגמרי.
"אין לו אלא גבין אחד" - משמעו הפשוט: גבותיו מחוברות זו לזו לגבה אחת ארוכה לרוחב כל המצח שמעל העיניים, ובמקום שתיים יש לו אחת ענקית ורצופה. ובוודאי שגם מי שיש לו גבה אחת בלבד וחסרה לו השנייה, מראהו משונה אף יותר והוא פסול לעבודה.
"הוא גבן האמור בתורה" - מסכם התנא: זהו הגבן שדיברה בו התורה.
"רבי דוסא אומר: כל שגביניו שוכבין" - רבי דוסא מוסיף לרשימה אופן נוסף של גבות מוגזמות: לא רק כשהן מחוברות לגבה אחת, אלא אף כשהן ארוכות כל כך עד שהן מכסות את העיניים, ולדעת רבנו תם - מכסות את הריסים. מרוב אורכן הן נכנסות לתוך העיניים, ומראהו של בעל גבות עבותות אלו משונה, ולפיכך פסול לעבודה.
הברטנורא מבאר כי אדם זה יכול לגזוז את גבותיו, ואז ייראה כרגיל ויוכל לשוב ולעבוד; כל עוד מראהו משונה, אין הוא רשאי. בכך מתחדד ההבדל שהוזכר לעיל: הדברים הגורמים לכהן שלא ייראה כזרעו של אהרן הכהן אינם מומים מהותיים. אם יעבור ניתוח פלסטי, או במקרה שלפנינו יסתפר, הרי הוא מתוקן ואין מראהו משונה עוד, וחוזר להיות כשר לעבודה. אין זה פגם מהותי של בעל מום, אלא מראה חריג בלבד.
שיטת רבי חנניא בן אנטיגנוס - גב:
רבי חנניא בן אנטיגנוס חולק וסובר כי המילה "גבן" שבפסוק אינה מתייחסת לגבות, אלא נגזרת מן המילה "גב": מדובר באדם הנראה כמי שיש לו שני עמודי שדרה או שני גבים. עקמת חמורה עיוותה את גבו לגמרי, עד שנראה כאילו יש לו שם שני גבים. אדם זה הוא ה"גבן" שבפסוק, והוא פסול לעבודה מחמת מראהו החריג.
הברטנורא מדגיש כי אין כאן מחלוקת למעשה. הכול מודים שבעל גבות משונות במיוחד, וכן בעל עקמת חמורה, אינו נראה כאדם רגיל ואינו כשר לעבודה. כל השאלה במשנתנו היא בפשט הכתוב: למה מתכוונת התורה במילה "גבן". אך לכל הדעות חריגויות אלו יוצאות דופן עד כדי כך, שכל הנזכרים לעיל אינם רשאים לעשות את העבודה בבית המקדש.