אנו מגיעים כעת אל המשנה האחרונה שבפרק 'אלו מציאות' - מסכת בבא מציעא, פרק ב', משנה י"א. עניינה של המשנה הוא סדרי קדימויות: כאשר אין ביכולתו של האדם להציל אלא אבידה אחת בלבד, ואחת מהן תאבד בהכרח - מי קודם?
אבידתו ואבידת אביו:
המשנה פותחת: "אבידתו ואבידת אביו - אבידתו קודמת". כאשר עומד אדם בפני ההכרעה בין השבת אבידתו שלו לבין השבת אבידת אביו, אבידתו שלו קודמת: עליו להציל את שלו, ואבידת אביו תאבד. וקל וחומר במקרה של אדם אחר שאינו אביו.
מקורו של דין זה בפסוק: "אפס כי לא יהיה בך אביון" - שעל האדם לדאוג שלא יהיה בקרבו אביון. מדרשת הפסוק למדנו כי מוטלת על כל אדם חובה נפרדת לדאוג שלא ייעשה הוא עצמו אביון, ולפיכך אחריותו לממונו שלו קודמת לחובתו כלפי ממונם של אחרים, בדומה לכלל 'חייך קודמים'. אין אפוא חובה להפסיד ממון כדי להציל את רכוש האב.
אבידתו ואבידת רבו:
מוסיפה המשנה: "אבידתו ואבידת רבו - שלו קודמת". אף כאן, מאותו הטעם עצמו, אבידתו שלו קודמת לאבידת רבו.
מיהו 'רבו מובהק'?
כשמדובר במשנה זו ב'רבו', ובכל המשך המשנה, הכוונה היא לרבו מובהק - האדם שממנו למד את רוב חכמתו. בימינו כמעט שאין מציאות כזו, שכן הלימוד נעשה מתוך ספרים; ניתן אולי לומר שרש"י הוא בבחינת רב מובהק, אך בוודאי לא אדם בשר ודם. ואילו בתקופת המשנה לא היו ספרים, והתורה נמסרה מרב לתלמיד בעל פה, כך שאדם היה מקבל את המסורה מאדם מסוים. מי שלימדו את רוב תורתו - מעמדו מיוחד ביותר. ואף על פי כן, רכושו של הרב בא במקום השני אחרי רכוש התלמיד, מכוח הדרשה "אפס כי לא יהיה בך אביון".
אבידת אביו ואבידת רבו:
וכאשר האדם עצמו אינו בתמונה, ועליו להכריע בין אבידת אביו לאבידת רבו המובהק - "של רבו קודמת". רבו קודם לאביו, ובלשון המשנה: "שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלימדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא". אמת שלאב מגיע כבוד מרובה על שהביאו לעולם הזה, אך הרב שלימדו חכמה מכניסו לעולם הבא, ומעלה זו גדולה יותר.
יש להבהיר כי המדובר במקרה שבו לא שילם האב את שכר לימודו. אם שילם האב עבור הלימוד, נזקפת הזכות לטובתו, והאב קודם לרב אף אם הוא רבו מובהק. אך אם רבו המובהק לימדו את רוב תורתו בחינם - קודם הוא לאביו. ומוסיפה המשנה: "ואם היה אביו חכם - של אביו קודמת". אם גם אביו חכם, מסתמא לימדו אף הוא דבר מה, ולפיכך מגיעה לו הכרת הטוב לא רק על הבאתו לעולם הזה אלא אף לחיי העולם הבא, ולכן אבידת אביו קודמת.
ברם, אין זו ההלכה למעשה. לרי"ף גירסה שונה במקצת בנוסח המשנה, והיא שנתקבלה בשולחן ערוך. לפי גירסת הרי"ף אין הדין תלוי בכך שאביו חכם, אלא: "אם היה אביו שווה לו כנגד רבו" - כלומר, אם אביו עומד באותה מדרגת חכמה כרבו, אזי אבידת אביו קודמת. אך אם אביו חכם ואף לימדו דברים, ורבו הוא רבו מובהק שלימדו את רוב תורתו - רבו קודם, ובלבד שלא שילם האב עבור הלימוד.
וטעם הדבר: מצווה נפרדת מוטלת אף על האב לכבד תלמיד חכם. לפיכך, כאשר הרב גדול מן האב, חייב האב בכבודו, ונמצא שאף האב עצמו נדרש כביכול לוותר על אבידתו מפני כבוד הרב. זוהי ההלכה למעשה - בהנחה שקיימת בימינו מציאות של רבו מובהק, ובהנחה שלא שילם האב עבור הלימוד: הרב קודם, אלא אם כן האב והרב שווים בגדלותם בתורה.
הרחבת העיקרון לתחומים נוספים:
המשנה מסיימת ומלמדת כי עקרונות אלו אינם נוהגים באבידה בלבד, אלא אף בתחומים אחרים:
"היה אביו ורבו נושאים משא" - הפוגש את אביו ואת רבו כשהם נושאים משא, ועליו להכריע למי לסייע תחילה: "מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו" - תחילה מסייע לרבו, ולאחר מכן לאביו. אף כאן מדובר ברבו מובהק, ובכל התנאים שנתבארו.
"היה אביו ורבו בבית השבי" - אם נשבו שניהם ומוחזקים לשם כופר, ובידו ממון לפדיון אחד מהם בלבד: "פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו" - תחילה פודה את רבו, וכשישיג ממון נוסף יפדה את אביו. "אם היה אביו חכם - פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו": לפי גירסת המשנה, אם אביו אינו אביו בלבד אלא אף חכם, ומן הסתם לימדו אף הוא מעט חכמה - אביו קודם, ורבו נפדה אחריו.
לסיכום: להלכה נפסק כגירסת הרי"ף. לפיכך, אם מדובר ברבו מובהק, ואביו לא שילם עבור הלימוד, והאב אף שיש בו מעט חכמה אין הוא שווה לרב - הרב קודם בכל המקרים הללו. ובכל מקרה אחר - אביו קודם לרבו.