המשפט הראשון במשנה ח' מסכם את הנושא שבו עסקנו במשניות האחרונות: זכותו של הפועל לאכול מן המאכל שהוא עוסק בו בשעת מלאכתו.
"שומרי פירות" - מדובר באנשים שאינם עושים מלאכה בפירות כלל, אלא עומדים ושומרים עליהם בלבד, כמעין דחליל אנושי. הפירות עצמם נמצאים בשלב שבו העובדים בהם רשאים לאכול מהם מכוח הזכות שהעניקה להם התורה - לאחר התלישה ולפני גמר המלאכה. אך מאחר שהשומרים אינם עושים בהם מלאכה, אין להם היתר לאכול מהם מדין תורה.
"אוכלין מהלכות מדינה, אף על פי שאין זה מן התורה" - היתר אכילתם אינו נובע מזכות התורה, אלא ממנהג המדינה: מנהג הפועלים הרווח, שאף השומר רשאי לאכול. באותו זמן ומקום זה היה המנהג המקובל, שהרי האינטרס המשותף הוא ששביעות רצונם של הפועלים תישמר, ומצופה מן האדם לעבוד לפי התנאים הנהוגים. בזה מסתיים העניין.
ארבעת השומרים:
מכאן ואילך פותחת המשנה נושא חדש לחלוטין - לא פסקה חדשה ואף לא משנה חדשה בלבד, אלא כעין פרק חדש. אנו שבים אל הנושא שנידון בפרק השלישי: דיני ארבעה שומרים וקבלת פיקדונות, ובהמשך הפרק - עניין השמירה בכללותו. מדובר באדם שנתבקש לשאת באחריות על רכושו של זולתו.
אומרת המשנה: "ארבעה שומרים הם" - ארבעה סוגי שומרים:
שומר חינם - העושה טובה לבעלים ושומר על הרכוש ללא תמורה.
שואל - שהבעלים עושה עמו את הטובה; הוא מקבל את כל ההנאה, ואינו מפסיד ואינו משלם דבר.
נושא שכר - המקבל תשלום עבור שמירתו, הוא הנקרא שומר שכר.
שוכר.
שני האחרונים, נושא שכר ושוכר, מצויים בהסדר של נתינה וקבלה: שומר השכר מקבל תשלום עבור שמירת העדר, ואילו בעל העדר מקבל את התועלת שבשמירה. וכן השוכר: מצד אחד הוא מקבל את זכות השימוש בחפץ, ומצד שני הוא משלם דמי שכירות לבעליו - כך ששני הצדדים מקבלים.
שלוש דרגות החיוב:
פשיעה - רשלנות, וכן היזק שנעשה במזיד. הרשלנות היא מחדל פסיבי, כגון שלא נעל את הדלת כראוי; ואילו היזק במזיד פירושו שעשה בידיו מעשה רע בחפץ שהופקד בידו. בדרגה זו חייבים כל השומרים, ואפילו שומר חינם, שהרי מצופה ממנו לכל הפחות להיות שומר סביר ולא לנהוג ברשלנות.
גניבה ואבידה - דברים הניתנים למניעה במאמץ מסוים. בהם חייבים נושא שכר ושוכר, ואילו שומר חינם פטור.
אונסין - נסיבות שהן מעבר לשליטתו של האדם. בהם פטורים נושא שכר ושוכר, ואילו השואל חייב.
שומר חינם פטור באבידה ובגניבה, משום שלא התחייב להשקיע מאמץ מרובה כדי למנוע מקרים כאלה, והרי פעל בתום לב. אמנם פטור הוא מלשלם, אך מוטלת עליו סדרת שבועות: עליו להישבע בבית דין שלא התרשל, שהדברים אירעו כפי שהוא מוסר, ושלא שלח יד בחפצים שהיה עליו לשמור. כללו של דבר: אין הוא משלם כל עוד הוא נשבע, על כל דבר מלבד פשיעה.
לעומתו, שומר שכר ושוכר חייבים בגניבה ובאבידה. מצופה מהם להשקיע מאמץ נוסף בשמירת החפץ, שהרי הם מקבלים תמורה על כך; ולפיכך, אם אירע דבר שהיה בידם למונעו באופן סביר, עליהם לשלם.
באונסין, לעומת זאת, פטורים שומר השכר והשוכר. אם הבהמה מתה בפתאומיות - אין זו אשמתו של השומר, לא הייתה כאן שמירה גרועה, ולא היה ניתן לצפות ממנו לשמירה טובה יותר. גם כאן עליו להישבע שבועה כדי לפטור את עצמו בעניינים הרלוונטיים.
השואל, לעומת כולם, חייב אפילו באונסין. כיוון שהוא מקבל את כל ההנאה, אף שאין זו אשמתו שאירע דבר רע לבהמה, עליו לשלם ולפצות; שכן הבעלים המשאיל אומר לו למעשה: "לא אכפת לי מה קרה, עליך להחזיר לי את שלי". זוהי חובתו של שואל, ואלו הן שלוש הדרגות.
לשון המשנה:
"שומר חינם נשבע על הכל" - הוא נשבע ונפטר לא רק על גניבה ואבידה, אלא אף על אונסין.
"והשואל משלם את הכל" - השואל משלם על הכל, ואפילו על אונסין.
"נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבידה ואת הגניבה" - שלושת המקרים הראשונים הם דוגמאות לאונסין, דברים שאינם בשליטתם, ובהם די בשבועה; ואילו על אבידה וגניבה עליהם לפצות את הבעלים, שהרי היה בידם לשמור טוב יותר.
דוגמאות לאונסין:
"השבורה" - שנשברה, כגון בהמה ששברה את רגלה.
"השבויה" - שנשבתה כפשוטו. בבהמה הכוונה היא שבאו שודדים חמושים, ואפילו שודד יחיד, שהצמיד נשק לראשו של הרועה ודרש: "תן לנו את הכבשים". זהו אונס והשומר פטור. אין זה דומה לגניבה, שהיא בחשאי בלילה בעת שהשומר ישן; אך כאשר נעשה הדבר בכוח - נקרא שבויה, או ליסטים.
"המתה" - מיתה מחמת סיבות טבעיות: הבהמה מתה בפתאומיות או מחמת זקנה. אף זה בכלל אונס, ולפיכך נושא שכר ושוכר פטורים - שלא כשואל, שחייב אף על דברים כאלה.
לסיכום: ברישא למדנו ששומרי פירות אוכלים מהלכות מדינה ולא מדין תורה, שהרי אינם עושים במלאכה. מכאן פתחנו נושא חדש - ארבעה שומרים: שומר חינם, שואל, נושא שכר ושוכר, ושלוש דרגות החיוב שביניהם: פשיעה שכולם חייבים בה, גניבה ואבידה שנושא שכר ושוכר חייבים בהן ושומר חינם פטור, ואונסין - שבורה, שבויה ומתה - שהכל פטורים בהם בשבועה, מלבד השואל, המשלם את הכל.