בבא מציעא, פרק ט', משנה ה'. אף משנה זו עוסקת במי שקיבל שדה מחברו, אלא שכאן מדובר באריסות - החוכר מקבל אחוזים מן היבול, לפי חלוקה קבועה שהוסכמה בין הצדדים. הבעיה היא שמסיבה כלשהי אין השדה מניבה תבואה באותה שנה: אולי בשל תנאי מזג אוויר גרועים או כיוצא בזה. משום כך אין האריס מעוניין לעבוד, בטענה שכל העסק אינו אלא ביזבוז זמן - עבודה מרובה ותפוקה אפסית. אלא שבעל הקרקע אמור לקבל חמישים אחוז מן התפוקה, ונמצא מפסיד. השאלה היא אפוא: האם רשאי בעל הקרקע לכפות על האריס לעבוד, אף שאין הדבר משתלם לאריס? שהרי לבעל הקרקע הדבר משתלם בהחלט: הוא אינו משקיע עבודה כלל, ומקבל תמורה כלשהי.
לשון המשנה:
"המקבל שדה מחבירו ולא עשתה" - חקלאי שקיבל שדה לעיבוד באריסות, והשדה לא הצמיחה תבואה, או שהצמיחה מעט מאוד.
"אם יש בה כדי להעמיד כרי" - אם צמחה תבואה בשיעור המספיק להעמדת ערימה, כלומר לאחר איסוף החיטה, דישתה וזרייתה נותרת ערימת תבואה. שיעורה, לדברי הברטנורא, כשתי סאין (סאתיים), שהם כשבעים ושניים ליטרים. סימנה של ערימה זו: שהיא גדולה די הצורך כדי שניתן יהיה לנעוץ בתוכה את הקלשון המשמש לזרייה, והוא יעמוד בה.
"חייב לטפל בה" - האריס מחויב לעבד את השדה.
הטעם לכך: אף שהאריס מקבל מעט מאוד תמורת עבודה מרובה, אין התבואה חסרת ערך לחלוטין, ובעל הקרקע רשאי לומר: דבר משמעותי הוא בעיניי, ואיני מוכן לוותר עליו.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה מקשה על קביעה זו: מילא בשדה קטן המוציא מעט, אך מה יהא הדין בשדה עצום שאינו מוציא אלא ערימת תבואה קטנה אחת? נמצאת עבודה מרובה עד מאוד תמורת תפוקה זעומה, ואין זה הוגן. לפיכך אומר רבי יהודה: "מה קיצבה בכרי?" - מה טעם לקבוע כמות שרירותית ומוחלטת, כערימה אחת של תבואה? שיעור כזה עלול להיות מגוחך לחלוטין בשדה ענק.
"אלא אם יש בו כדי נפילה" - לדעתו השיעור הוא יחסי: אם יכולה השדה להחזיר את כמות התבואה שהושקעה בה. "נפילה" פירושה מה שנופל אל תוך הקרקע, כלומר כמות הזריעה. שהרי בזריעת השדה נלקחים גרעיני חיטה ונטמנים באדמה, ומן האדמה יוצאים גרעיני חיטה נוספים. נמצא שאם בחשבון נטו יוצא לפחות כשיעור מה שהוכנס, אין זה עסק מפסיד, והאריס מחויב לעבוד. אך אם התפוקה פחותה מכך, ואכן מדובר בעסק מפסיד, אין כופים על החקלאי לעבוד, שהרי אין בכך כל היגיון.
להלכה: אין הלכה כרבי יהודה אלא כתנא קמא: אם יכולה השדה להוציא כרי אחד, בשיעור סאתיים או כיוצא בזה, מוטל על האריס לעשות כמיטב יכולתו כדי שתפיק כמה שניתן, ושני הצדדים יתחלקו ביבול לפי ההסכם המקורי שביניהם.