אנו פותחים את הפרק השמיני, משנה א'. שלוש המשניות הבאות עוסקות בהלכות נוספות של שומרים - בדיני שמירה, באחריות ובחיובים. המשנה הראשונה שלפנינו עוסקת בדין שהוא, לעניות דעתי, הקשה ביותר להבנה מכל דיני נזיקין, והוא המכונה 'בעליו עמו'.
דין זה פותח צוהר להבנה יסודית: אף שהמשפטים - ההלכות שבין אדם לחברו - נראים ככללים חברתיים הגיוניים, אין הם אלא גזירות מלך, גזירותיו של הקב"ה. במקרה זה בפרט נראה הדין טכני ואף שרירותי, ואינו מתיישב עם האינטואיציה שלנו כיצד ראוי היה שיהיה. זהו דין ייחודי וקשה, וכך הוא נוהג.
יסוד הדין:
הפסוק מדבר, בהקשר של סוגי השומרים השונים, על מצב שבו בעל החפץ - נכנה אותו הפרה - משאיל אותו לחברו, ובשעת ההשאלה נמצא בעל הפרה בשירותו של השואל. כלומר, ברגע שהשואל מקבל את הפרה לחזקתו, אותה שעה עצמה עובד הבעלים עבור השואל או משרת אותו באופן אחר - בין בשכר ובין בחינם, בין אם השירות קשור לפרה ובין אם אינו קשור לה כלל.
אם המשאיל נמצא בשירותו של השואל בשעה שמתבצעת מסירת השמירה, פטור השואל מכל אחריות: לא רק מאונסים, אלא אף מגניבה ואבידה, ואפילו מפשיעה. ואף שהפסוק מדבר בשואל - שהוא המחויב שבשומרים - קל וחומר ששומרים שאחריותם פחותה פטורים אף הם.
נמצא שאף שומר שכר ושומר חינם, אם חל בהם דין 'בעליו עמו' - שבשעה שקיבלו לחזקתם את החפץ היה נותנו בשירותם - פטורים מאחריות באופן גורף. 'בשירותו' משמעו בין שהוא מועסק אצלו, שוטף את כליו או חורש את שדהו, ובין שאינו מועסק אצלו כלל אלא עושה לו טובה בעלמא, כגון שהלך להביא לו כוס מים. אין בכך נפקא מינה.
מקור הדין בפסוק:
הפסוק בספר שמות אומר, שאם שאל אדם מחברו, ונשבר הדבר שנשאל - כגון רגל שבורה בפרה - "או מת", ו"בעליו אין עמו", שלם ישלם. וכאן באה קבלת המסורת: להיות 'עמו' פירושו להיות עמו במלאכתו בשעה שהחפץ המופקד עובר לרשותו של השומר.
אין הכוונה למצב שהיה ביניהם או למקום שבו היו זה ביחס לזה בשעת המיתה או האובדן; הדבר נקבע לפי השעה שבה מתבצעת מסירת השמירה. וממשיך הפסוק: "אם בעליו עמו לא ישלם" - אם בעל הפרה המושאלת נמצא עמו, עמו במלאכתו, בין בשכר ובין בחינם, אין השומר משלם על מה שאירע לאחר מכן.
לשון המשנה:
זהו הדין, זהו הכלל, וזהו הרעיון המרכזי של המשנה שלפנינו. שלושה מקרים של פטור מנתה המשנה:
"השואל את הפרה ושאל בעליה עמה" - השואל את הפרה שואל עמה, כביכול, גם את בעליה: אני נוטל את פרתך, ובאותו רגע אתה מסכים להיות בשירותי בחינם - הבא לי כוס מים.
"או שכר בעליה עמה" - השואל שוכר בתשלום את הבעלים יחד עם הפרה: אני נוטל את פרתך, ושני דברים מתרחשים כאחד - אתה משאיל לי את הפרה, ואף מסכים לחרוש עמה את שדותיי. במקרה כזה חל הדין, שכן הבעלים משועבד בו זמנית לעבוד עבור השואל. ושוב, אין הדבר תלוי דווקא בעבודה עם הפרה; אף אם הסכים לטפל בענייני המיסים באותה שעה שנטל את פרתו, דיו.
"או שאל את הבעלים או שכרן ואחר כך שאל את הפרה" - קודם נטל השואל את הבעלים לשירותו, בשכר או בחינם, ורק לאחר מכן, בשעה שהבעלים כבר נמצא בשירותו, שאל ממנו את הפרה. אין הדברים מתרחשים בו זמנית, אלא המלאכה החלה תחילה, ותוך כדי שהבעלים מספק את שירותו לשואל - שאל את הפרה.
"ומתה - פטור" - אם מתה הפרה לאחר מכן, השואל פטור, שנאמר: "אם בעליו עמו לא ישלם". הבעלים של החפץ המושאל נמצא עמו, עם השואל או עם השומר - ויהא זה שומר שכר או שומר חינם - ואינו משלם. ושוב, עיקר הנקודה: 'עמו' פירושו עמו במלאכתו בשעה שהתבצעה מסירת השמירה.
המקרה שבו חייב:
"שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן, ומתה - חייב" - השואל נטל תחילה את הפרה, ורק לאחר מכן ביקש מן הבעלים שיעשה עמו טובה, יחרוש עמו או יסייע בידו, או ששכרו בתשלום לעבודה כלשהי - בין לעזור בחרישה עם הפרה ובין לטפל בענייני המיסים, אין נפקא מינה.
ואפילו אם בעל הפרה הוא זה שדוחף את הפרה באותה שעה, כל שההסכם לסייע בדחיפתה נעשה רק לאחר שהתבצעה השאלה או השכירות - אף שמבחינה פיזית הם עומדים יחד, אוחזים זה בזה, והבעלים דוחף את הפרה - אין בכך כלום. חייב. השואל אחראי להחזירה, שכן זהו כללו של שואל, למעט אותו חריג מוזר של 'בעליו עמו', התלוי בשעה שבה התרחשה מסירת השמירה בלבד. קשר שנוצר לאחר מכן אינו מעלה ואינו מוריד, והשואל יצטרך לשלם.
שנאמר: "בעליו אין עמו שלם ישלם" - אם אין הבעלים עמו, עם השומר, בשעה שנמסרת השמירה, שלם ישלם. השואל, או השומר, יצטרך לשלם: התורה מחייבת את השואל אפילו באונסין, ואת שומר השכר בגניבה, באבידה וכדומה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין 'בעליו עמו' - שאם בשעת מסירת השמירה נמצא בעל החפץ בשירותו של השומר, בשכר או בחינם, בעבודה הקשורה לחפץ או שאינה קשורה לו, פטור השומר מכל אחריות, ואפילו מפשיעה. שלושה מקרים מנתה המשנה לפטור, וכולם כאשר השירות קדם למסירה או נעשה עמה כאחד; ואילו כאשר נשאלה הפרה תחילה והבעלים נכנס לשירותו של השואל רק לאחר מכן - חייב. הכול תלוי בשעת מסירת השמירה בלבד.