בבא קמא, פרק י', משנה ט'. אנו שבים אל נושא ההגבלות שהוטלו על קניית סחורה החשודה כגנובה. זהו נושא המשנה שלפנינו: כל דבר שקנייתו מעוררת חשד כי מקורו בגניבה - אסור לרוכשו.
שני אופנים של חשד מובאים במשנה:
כאשר רוב החפצים מסוג זה, הנמכרים על ידי אנשים מסוג זה, הם אכן גנובים.
כאשר התנהגותו של המוכר, או בקשתו מן הקונה לנהוג בחשאיות, מלמדת שיש לו מה להסתיר - וסימן שהחפצים גנובים.
בשני המקרים הללו אסורה הקנייה. המשנה מונה חמש דוגמאות לדברים שאסור לקנותם, וחמש דוגמאות לדברים שמותר לקנותם.
דברים שאסור לקנותם:
"אין לוקחין מן הרועים" - הרועה נשכר על ידי בעל העדר כדי לשמור על צאנו ולמנוע מהם כל נזק. משום כך אין לקנות ממנו: "צמר" - מניין לאדם שכל יומו עובר עליו ברעיית הצאן סחורת צמר למכירה? יש לחשוד שרוב הרועים המוכרים צמר נטלוהו מן הכבשים שהופקדו בידיהם. "וחלב" - חלב שחלב מן העיזים שעליהן הוא שומר. "וגדיים" - טלאים וגדיים קטנים שנטל מן העדר עצמו, אותו עדר שעליו הוא מופקד להגן.
"ולא משומר פירות עצים ופירות" - הדין נוהג אף בשכיר שעבודתו לשמור על המטע מפני גנבים. אם בשעות אחרות הוא עוסק במכירת פירות או בעצי המטע, הדבר מעורר חשד גדול, שכן מסתבר כי הוא נוטל שלא כדין את מה שהופקד בידיו לשמירה. לפיכך אסור לקנות ממנו, שברוב המקרים תהיה זו תוצרת של פעילות בלתי חוקית.
דברים שמותר לקנותם:
כלל הוא בקניית סחורה מנשים: אישה נשואה אין לה בדרך כלל נכסים עצמאיים משלה, ונדרשת לכך רשות בעלה. אך במקום שבו הסחורה זולה, ההנחה היא שאין הבעל מתנגד לכך שאשתו תמכרנה ותשמור לעצמה את דמיה.
"אבל לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה" - "כלי" פירושו בגדים, ומדובר בבגדי צמר. ביהודה, בחלקה הדרומי של ארץ ישראל, היה הצמר זול מאוד, ולפיכך אין הבעל מקפיד על מכירתו.
"אונקלי פשתן בגליל" - בגדי פשתן הנמכרים בצפון הארץ. הפשתן, שממנו נעשה הבד, היה זול שם, ומן הסתם אין הבעל מקפיד על שאשתו תכין אותם ותמכרם.
"ועגלים בשרון" - אישה המוכרת עגלים באזור השרון. שם מגדלים עגלים בשפע והם זולים, ומן הסתם אין הבעל מקפיד.
"וכולן שאמרו להטמין - אסור":
אף באותם תרחישים שבהם הותרה הקנייה, כגון מאותה אישה, אם אומר המוכר לקונה להסתיר את הרכישה - "קנה זאת, אך אל תספר לאיש שקנית זאת ממני, הכנס זאת לכיסך ואל תיתן לאיש לראות" - נאסרת הקנייה. שכן מה טעם יבקש המוכר להעלים את דבר המכירה, אם לא משום שאין היא כדין.
"ולוקחין ביצים ותרנגולים בכל מקום":
הכוונה לביצים ולתרנגולים כפשוטם, ומותר לקנותם בכל מקום ובכל זמן - בגליל, בשרון וביהודה. מאחר שביצי תרנגולת ותרנגולים זולים הם עד מאוד, אין אדם מקפיד עליהם, ואין כל סיבה לחשוש שיגנבו אותם. ראוי לציין כי אם ביקש מוכר הביצים מן הקונה להטמין את מקחו שלא ייראה, שבה הקנייה ונאסרת, שהרי מתעורר החשד שהביצים גנובות, ומשום כך מבקש המוכר להסתיר את הרכישה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאסור לקנות סחורה החשודה כגנובה, בין מחמת הרוב ובין מחמת התנהגותו של המוכר. אין לוקחין מן הרועים צמר, חלב וגדיים, ולא משומר הפירות עצים ופירות; אך לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה, אונקלי פשתן בגליל ועגלים בשרון - במקומות שבהם הסחורה זולה ואין הבעל מקפיד - וכן ביצים ותרנגולים בכל מקום. ובכל אלה, אם אמר המוכר להטמין, נאסרה הקנייה.