בבא קמא פרק ט', משנה ו'. המשנה ממשיכה לעסוק בשאלה מה דינו של אדם שנשבע לשקר ולאחר מכן מבקש להשיב את הגזילה ולזכות בכפרה. העיקרון העולה ממנה פשוט: אין אדם יכול להביא את קרבן האשם שלו, אשם גזילות, לאחר שנשבע לשקר, אלא אם כן השיב את החפץ הגזול לידיו של האדם שממנו גזלו. ואולם, דין זה נאמר רק כאשר נותר שווה פרוטה להשבה, ושווה פרוטה זה צריך להיות מן הקרן - השווי המקורי של מה שנגזל - ולא מן החומש, אותה תוספת. החומש עצמו אינו מעכב: מי שלא שילמו אמנם לא עשה את המוטל עליו כראוי, אך עדיין יכול להביא את אשם הגזילות ולהתקדם לקראת כפרה, לכל הפחות כפרה חלקית.
המקרים שבהם "אינו צריך לילך אחריו":
"נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש" - הגזלן החזיר את מה שגנב או את שוויו, אך לא נתן לנגזל את תוספת החומש (עשרים וחמישה אחוזים).
"מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש" - הנגזל מחל לגזלן על עצם הגזילה ואמר לו: "אין צורך להחזיר לי את מה שגנבת, אך את תוספת החומש אני מבקש". מאחר שהתחייבות הקרן בטלה, שוב אין חובה להשיבה.
"מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן" - הנגזל מחל על הכול, גם על הסכום המקורי וגם על החומש, ולא נותר אלא חוב של פחות משווה פרוטה בקרן.
בכל המקרים הללו קובעת המשנה: "אינו צריך לילך אחריו" - אין הגזלן נדרש לחזר אחר הנגזל ולהשלים את החסר קודם הבאת האשם.
להמחשה: גזלן שגזל דולר מן הנגזל וכעת עליו להשיבו. השניים מניחים ששער החליפין עומד על שלושה שקלים ושישים אגורות, והגזלן משלם על פי הנחה זו. משהגיע לביתו ובדק, נמצא ששער החליפין הוא שלושה שקלים ושישים ושתיים אגורות, ונמצא שהחסיר כמה אגורות. אין הוא צריך לחזר אחר הנגזל ולהשלים אגורות אלו קודם שיביא את אשמו.
המקרים שבהם "צריך לילך אחריו":
"נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן" - הגזלן שילם את תוספת החומש, אך לא את סכום הקרן.
"מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן" - הנגזל אמר לו: הנח את תוספת החומש, ואילו את סכום הקרן תן לי.
"מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן" - הנגזל מחל על הגזילה ועל התוספת כאחת, למעט שווה פרוטה מן הקרן שאותו הוא מבקש בחזרה.
בכל אלה "צריך לילך אחריו" - חייב הגזלן להעביר לידי הנגזל את אותו שווה פרוטה שנותר בקרן, קודם שיוכל להביא את אשם הגזילות שלו.
לסיכום: המשנה מלמדת כי השבת הקרן מעכבת את הבאת אשם הגזילות, ואילו החומש אינו מעכב. כל עוד נותר בקרן שווה פרוטה - בין שלא שולם ובין שלא נמחל - חייב הגזלן לילך אחר הנגזל ולהשיבו קודם הבאת קרבנו; אך אם הקרן שולמה או נמחלה, או שנותר בה פחות משווה פרוטה, אינו צריך לילך אחריו, ורשאי להביא את אשמו ולזכות בכפרה.