אנו ממשיכים בלימוד פרק ו' של מסכת בבא בתרא, ולפנינו משנה ג' - משנה נוספת העוסקת במכירת יין.
"המוכר יין לחבירו והחמיץ":
ראובן מוכר יין לשמעון, והיין מתקלקל והופך לחומץ. יש להקדים ולהבין: בימינו יין שהחמיץ נחשב פסולת, ואילו בזמן המשנה שימש החומץ לצרכים רבים - לבישול, לטיבול הלחם ולתבלין. אין מדובר, אפוא, במוצר חסר ערך, אלא בכך שהיין אינו ממלא עוד את תפקידו כיין, ואין זה מה שביקש הקונה בשעת הרכישה.
חלוקת האחריות בין המוכר לקונה:
היין נשאר בכליו של המוכר - אם היין החמיץ בעודו בכלי שנתן המוכר, רשאי הקונה לטעון שנמכרה לו סחורה פגומה.
הקונה עירה את היין לכליו - אם עירה הקונה את היין מן החבית לקנקנים הפרטיים שלו ונטלם לביתו, יכול המוכר לטעון שיינו היה תקין, והקלקול נגרם מחמת הכלים: שמא לא היו נקיים, שמא נותרו פתוחים וכיוצא בזה.
מטעם זה קובעת המשנה שהמוכר "אינו חייב באחריותו" - אין הוא מחויב להחליף את היין, שכן בידו לטעון שאין הקלקול באשמתו.
"ואם ידוע שיינו מחמיץ - הרי זה מקח טעות":
אם ידוע ומפורסם שיינו של מוכר זה נוטה להחמיץ - מחמת דרך הכנתו, אחסונו או שמירתו - הרי זה מקח טעות. הקונה לא היה מודע לכך והוטעה, שהרי ביקש יין שאינו מחמיץ, ולפיכך זכאי הוא להשבת מלוא כספו.
"ואם אמר לו: יין מבושם אני מוכר לך":
'יין מבושם' פירושו כפשוטו יין שהוסיפו לו תבלינים, ויש שפירשוהו כמטבע לשון ליין משובח ואיכותי במיוחד.
במקרה זה "חייב להעמיד לו עד העצרת" - קיימת ציפייה סבירה שיין איכותי מחזיק מעמד לאורך זמן, ולכל הפחות עד חג השבועות, שהוא תחילת הקיץ. הסדר הרגיל היה שבוצרים את הענבים סמוך לחג הסוכות, דורכים אותם ליין מיד, והוא אמור להחזיק מעמד לאורך כל החורף. בחום הקיץ נוטה היין להתקלקל, ולפיכך נקבע גבול זמן זה. מי שרכש יין מבושם והוא החמיץ קודם העצרת - נמצא שהוטעה, ורשאי לתבוע את כספו.
דרגות גבוהות יותר של איכות:
"ישן" - "משל אשתקד": יין שנבצר בשנה שעברה, כלומר לא בסוכות האחרון אלא בסוכות שלפניו, ועתה נכנס לשנתו השנייה. יין כזה, אם נשמר כראוי - במרתף מתחת לאדמה, כמנהגם - איכותו גבוהה יותר, ולפיכך אמור הוא להחזיק מעמד עד סוכות הבא.
"מיושן" - "משל שלוש שנים": יין בן שלוש שנים, שנבצר לפני שנתיים ועתה עומד בשנתו השלישית. עליו להחזיק מעמד עד בוא זמן סוכות, שהוא כביכול ראשית שנתו הרביעית. זהו פרק הזמן הנדרש ביין מיושן, שהוא בעל האיכות הגבוהה במיוחד.
מעבר לכך לא נהגו לשמור את היינות, שכן היינות בימים ההם, לפי דרכי הכנתם, לא החזיקו מעמד זמן רב כל כך, שלא כמקובל כיום.