אנו ניגשים לפרק ו במסכת אבות, משנה ז - משנה הערוכה אף היא בסגנון ברייתא. עניינה שבעה פסוקים מספר משלי, המורים שהתורה נותנת חיים לא רק בעולם הבא אלא אף בעולם הזה. וכך פותחת המשנה: "גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא" - גדולה התורה, משום שהיא מעניקה חיים לעוסקים בה בשני העולמות.
ראוי לדייק בלשון: לא נאמר 'ללומדיה' אלא "לעושיה". הדגש הוא שהתורה אינה עומדת ללימוד בלבד, אלא לביצוע ולקיום הוראותיה בחיים בפועל. הרוצה לזכות בפירותיה של תורה, אין די בכך שילמד - עליו אף לקיים.
שבעת הפסוקים ממשלי:
"כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא" - דברי תורה הם חיים למי שמוצא אותם, ומרפא לכל בשרו. רש"י מבאר כאן בדרך דרש: "למוצאיהם" אינו רק מלשון מציאה, אלא אף מלשון 'מוציאיהם' בפה - מי שמוציא בפיו את דברי התורה מוצא חיים, והתורה מרפאה את בשרו, את גופו הגשמי ממש. הרי כאן חיים בעולם הזה ובעולם הבא.
"רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך" - "שרך" הוא הטבור. בדברי חז"ל מסמל מקום זה את יסודו של האדם, הנקודה שממנה החל להתפתח ברחם - כגבעולו של פרח וכשורשו של אילן, הבסיס שממנו הכול התחיל. התורה מעניקה רפואה ובריאות אף ליסוד זה. "ושקוי לעצמותיך" - היא נותנת לחות לעצמות: בעולם הזה מקיימת התורה את האדם ומעניקה לו בריאות בחייו, ולאחר מיתה, כאשר שאר הגוף נרקב והעצמות בלבד נותרות באדמה, הן נשמרות בלחות זו כמין רעננות וממתינות לתחיית המתים. התורה מספקת את הלחות ואת הפוטנציאל להחייאה ולחיוניות שלעתיד לבוא.
"ועץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" - התורה היא עץ חיים למחזיקים בה, והתומכים בה מאושרים הם. הפסוק עוסק בעיקר בעולם הבא: המחזיקים בה זוכים לעולם הבא, ואף התומכים בה מאושרים בעולם הבא.
"כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך" - "חן" הוא קסם וחינניות, ו"לוית" מלשון ליווי: דברי תורה מלווים את האדם כחן וכקסם. "וענקים" - שרשרת גדולה, "לגרגרותיך" - לצווארך. התורה משמשת לאדם קישוט המלווה אותו, ככתר סביב ראשו וכשרשרת על צווארו וחזהו.
"תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך" - קישוט של חן על הראש, ואף עטרת של תפארת והוד. "תמגנך" היא מילה שאינה שגורה, ולפי האבן עזרא היא מקבילה לנאמר בפרשת לך לך בברכת מלכי צדק לאברהם אבינו: "אשר מיגן צריך בידך" - שמסר את אויביך בידך. אף כאן הכוונה למסירה והענקה: התורה מוסרת ומעניקה לאדם עטרת תפארת.
"אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד" - יד ימין מסמלת כוח ואהבה. העוסק בתורה ב'ימין', לשמה ומתוך אהבת ה', זוכה לאורך ימים ולחיי נצח. אך אף העוסק בה ב'שמאל' בלבד, כלומר שלא מן הסיבות הנכונות, מקבל את מבוקשו - "עושר וכבוד" (עושר באות ע', מלשון עשירות). המניע לא היה טוב, ואף על פי כן הוא נוטל את שכרו.
"כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך" - דברי התורה מוסיפים לאדם אורך ימים, שנות חיים ושלום. העוסק בתורה זוכה לתוספת של חיים ושלום בימיו ובשנותיו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את גדולתה של תורה, הנותנת חיים לעושיה - למקיימיה ולא ללומדיה בלבד - בעולם הזה ובעולם הבא. שבעה פסוקים ממשלי מלמדים זאת: רפואת הגוף למוציא דברי תורה בפיו, רפואה ליסוד האדם ולחות לעצמותיו עד לתחיית המתים, עולם הבא למחזיקים ולתומכים, חן ותפארת המלווים את האדם כקישוט, אורך ימים לעוסק לשמה ועושר וכבוד אף לעוסק שלא לשמה, ותוספת ימים, שנים ושלום לכל העוסק בה.