לפנינו משנה יג בפרק ב' של מסכת אבות (ובחלק מן הנוסחאות: משנה ט). רבן יוחנן בן זכאי פונה אל חמשת תלמידיו ואומר להם: "צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם" - צאו וקבעו מהי הדרך הישרה שעל האדם לדבוק בה.
בין משנתנו למשנה הראשונה שבפרק:
לשון זו עומדת בניגוד למשנה הראשונה של הפרק, שבה אמר רבי יהודה הנשיא: "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם" - שעל האדם לבחור לעצמו. שם עסקנו בשאלה כללית: כיצד על האדם לגשת אל החיים הטובים? מה פירוש להיות טוב? כיצד עליו לפגוש את כלל המידות ואת כל שכלולי אופיו? התשובה שם הייתה, כפי שהבין הרמ"א ובעקבותיו הדהד הברטנורא, דרך האמצע - דרך שהיא טובה לאדם עצמו, ואף מזכה אותו במעין משוב חברתי: הבריות שמחות בו בהיותו ממוצע, לא קמצן יתר על המידה ולא בזבזן בהוצאת ממונו.
במשנתנו עוסקים בשאלה אחרת. אכן, נפלא הדבר להיות שלם בכל המידות, וזהו רעיון נשגב שכל אדם צריך להגיע אליו בעזרת השם. אך היכן עליו למקד את מאמציו? אם ימקד את עצמו בדבר אחד - אותו דבר שתהיה לו ההשפעה הגדולה ביותר, שיגלוש כביכול אל שאר מידותיו - במה עליו להתמקד יותר מכול? זוהי השאלה שלפנינו, וחמשת התלמידים משיבים עליה בחמש גישות שונות. אין הכוונה שהשאר אינם חשובים, אלא שזהו הדבר החשוב ביותר, אולי מבחינה אסטרטגית, העושה את האדם טוב יותר בכל התחומים.
הערה מקדימה בדרך הלימוד:
יש מן המפרשים, ובהם המהר"ל בספרו דרך חיים, המבינים כי חמש התשובות ניתנו משום שישנם חמישה סוגי בני אדם. כפי שראינו במשנה הקודמת, לכל אחד מן התלמידים חוזקות שונות, ולפיכך ניתנים מרשמים שונים בדבר מה שעליו לעבוד. ייתכן שכך הוא, ויש בכך נקודה חשובה: אין פתרון אחד המתאים לכול בכל הבעיות, ובכללן בעיות של פיתוח המידות. אולם אנו נלך בדרך אחרת: נעיין בחמש ההצעות כהצעות עצמאיות, ונציע לראותן כמדרג, שבו לכל אחת מעלה על קודמתה.
רבי אליעזר בן הורקנוס - "עין טובה":
הברטנורא מפרש כי 'עין טובה' כאן משמעה הסתפקות במה שיש לו, שמחה בחלקו. האדם מביט על זולתו בעין יפה: אין הוא מייחל למה שיש לאחרים, אינו מצטער על כך שבידם מה שאין בידו, ואינו מקנא בהם. אף אין הוא חותר להישגים משלו ואינו רודף אחר מותרות רק משום שהכול רודפים אחריהן. החיסרון שבמידה ההפוכה ברור: האדם ממוקד בזולתו ובהשגת דברים, וזה בא על חשבון התפתחותו האישית, על חשבון תלמוד התורה והמצוות ועבודת השם שלו, שכן הוא טרוד בהשגת נכסים ובהתחרות עם שכניו.
ראוי לציין כי רבינו יונה מבין את המושג 'עין טובה' במובנו המקובל יותר: מידת הנדיבות. האדם נדיב, רחב לב ומיטיב, חפץ בטובתם של הבריות ונותן מעצמו, מזמנו וממשאביו - וגם זה יגלוש הלאה ויעשה אותו אדם טוב יותר בכל התחומים.
רבי יהושע - "חבר טוב":
רבי יהושע אומר כי הדרך שעל האדם לבחור בראש ובראשונה היא "חבר טוב". הברטנורא מפרש, באופן מפתיע במקצת, שהכוונה למצוא לעצמו חבר טוב. הרעיון הוא שהחבר הטוב ישמור על האדם בדרך הישר: הוא יבטח בו ויסמוך עליו שייעץ לו עצה הוגנת, וכאשר יראה שחצה את הגבול - ישיבו אל התלם.
כדאי להיזכר במשנה הראשונה שבפרק, שבה אמר רבי כי הדרך הישרה שיבור לו האדם היא "כל שהיא תפארת לו" - כל מה שהוא טוב מצד עצמו, ובד בבד "תפארת לו מן האדם" - שהוא זוכה להערכת הסובבים אותו. אותו משוב חברתי מסייע לאדם לדעת אם הוא נוהג כשורה. אף כאן חוזר הרעיון: החבר הטוב מודיע לאדם על מה עליו לעבוד, והאדם אוהב את החוכמה ומעריך את דבריו, וזה שומר עליו בדרך הישרה והצרה.
הברטנורא נוקט בגישה זו, ואילו רבנו יונה סובר אחרת: 'חבר טוב' אין פירושו לרכוש חבר טוב, אלא להיות חבר טוב. מתוך היותו חבר טוב עובד האדם על עצמו והופך לנותן. שני סוגי בני אדם ישנם, נותנים ולוקחים; האדם יהפוך לנותן, יהיה חבר טוב לאחרים, וזה יגלוש אל שאר תחומי חייו.
נראה ששתי ההבנות אינן סותרות זו את זו: בין אם הכוונה לרכוש חבר טוב ובין אם להיות חבר טוב, 'צריך אחד כדי להכיר אחד'. כבר דיברנו על "קנה לך חבר", ואמרנו שיש לשלם את המחיר; הקניין, המחיר, הוא היותו של האדם עצמו חבר טוב. כך או כך, בין כעיקר ובין כמשני, להיות חבר טוב ולהיות לו חבר טוב - שניהם מעלה.
ומדוע מעלה זו גדולה מן ההצעה הראשונה של עין טובה? משום שעין טובה - להביט בחסד על הזולת, לשמוח בחלקו או להיות נדיב - כל אלה נפלאים ועושים את האדם נפלא, אך עם הזמן עשוי האדם להשתנות: הוא עלול לאבד את החסד, לקנא מעט, או להביט בתסכול על כך שבידו פחות משיש לאחרים. כאשר הכול תלוי בו לבדו, עלול הוא להיסחף עם הזמן ממידותיו הטובות. לעומת זאת, כשיש לו חבר טוב, החבר יחזירו אל המסלול; דבר זה מוציא את האדם מתוך עצמו, ותועלתו מרובה.
רבי יוסי - "שכן טוב":
רבי יוסי אומר: לא חבר טוב, אלא "שכן טוב". הברטנורא מפרש כדרכו באופן עקבי, שימצא לעצמו שכנים טובים. נחמד מאוד שיהיה לאדם חבר טוב, אך את חברו הוא רואה מפעם לפעם בלבד, ואילו את שכניו הוא רואה תדיר. שכנים טובים משפיעים עליו ומחזיקים אותו ברמה גבוהה יותר: לא ירצה לעשות דברים שאינם לרוחם, דברים פוגעניים או כאלה שהם מתחת לסטנדרטים המקובלים - וזה ישמור עליו בדרך הישר.
לפי רבנו יונה, אין הכוונה בהכרח שיהיו לו שכנים טובים, אלא שהוא עצמו יהיה שכן טוב. שוב, עליו לעמוד בסטנדרטים מסוימים, להיות קשוב לצורכי הזולת ולרצונותיו ולדאוג להם - וזה יגלוש אל שאר אישיותו. אף כאן חותכות שתי ההבנות לשני הכיוונים: להיות שכן טוב ולהיות לו שכן טוב, כשם שנאמר בחבר. ואולם מעלת השכן עשויה להיות גדולה ממעלת החבר, שכן השכן מהווה לחץ תדיר, עקבי ומתמשך יותר לעמוד בסטנדרט גבוה.
רבי שמעון בן נתנאל - "הרואה את הנולד":
בדרך כלל בש"ס "רבי שמעון" הוא רבי שמעון בר יוחאי, אך כאן הכוונה לרבי שמעון בן נתנאל, האומר: "הרואה את הנולד" - הצופה את העתיד. כפשוטו, 'רואה את הנולד' הוא הרואה את העתיד להיוולד, והכוונה לצפיית העתיד מראש. הברטנורא מפרש כי מדובר באדם העושה את החשבון של "מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה" - לשקול את השכר ואת הקשיים שבעולם הזה כנגד השכר והעונש שבעולם הבא. האדם מודע תמיד להשלכות מעשיו, לטובה ולשאינה טובה, וזה שומר עליו בדרך הישר ומשפיע אף על שאר תכונות אופיו.
נמצא שהברטנורא נוקט בגישה זו בניגוד לתרגום הרגיל, שלפיו 'רואה את הנולד' הוא עניין שכלי ואינטלקטואלי בלבד - כמי שנמנה עם צוות חשיבה אסטרטגי, או כמי שמחשב במשחק השחמט מה יתרחש כעבור חמישה צעדים. אך מאחר שאנו עוסקים בפיתוח המידות, ובדבר שעתיד לגלוש ולעשות את האדם בעל אופי טוב בכל ממדי אישיותו, יתפרש 'רואה את הנולד' כשקילת תוצאות המעשים לטווח הארוך - וזו תשמור עליו בדרך הישרה והצרה.
רבי אלעזר בן ערך - "לב טוב":
הגישה החמישית היא של רבי אלעזר בן ערך, האומר: "לב טוב". משמעותו של 'לב טוב' היא כוונות טובות. המפרשים מבארים שהדבר חל הן כלפי חברו והן כלפי הקדוש ברוך הוא. כלפי חברו - שהאדם חפץ לנהוג כשורה עם הבריות, כוונותיו טובות, הוא רוצה בטובתם והופך לנותן. וכלפי הקדוש ברוך הוא - שלבו מכוון אליו, רצונו לעשות את הדבר הנכון מן הסיבות הנכונות ולעבדו בלב אמיתי, בלב שלם ובלב אוהב.
הרעיון הוא, שוב, שדברים אלה יגלשו אל כל אופיו של האדם. מי שכוונותיו טובות כלפי הקדוש ברוך הוא וכלפי חברו, הדבר יגלוש כלפי הכול: תהיה לו עין טובה, יהיה חבר טוב ושכן טוב, ומתוך כוונותיו הטובות כלפי הקדוש ברוך הוא יבוא אף לידי 'רואה את הנולד'. כל הדברים כולם כלולים בו.
הכרעת רבן יוחנן בן זכאי:
לפיכך אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לחמשת תלמידיו: "רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם" - נוטה אני לגישתו של אלעזר בן ערך, ל'לב טוב', יותר משאר הרעיונות שהעליתם, שכן הכללת דבריו, הרעיון של כוונות טובות כלפי הקדוש ברוך הוא וכלפי חברו, כוללת בתוכה גם את ארבעת הדברים האחרים.
לסיכום: במשנה זו איננו עוסקים בשאלה הכללית של דרך האמצע, אלא בשאלה היכן ימקד האדם את עיקר מאמציו, באופן שיגלוש אל כלל מידותיו. עמדנו על חמש הגישות: 'עין טובה' (הסתפקות בחלקו לדעת הברטנורא, ונדיבות לדעת רבינו יונה), 'חבר טוב' ו'שכן טוב' (בין כרכישתם ובין כהיות האדם עצמו כזה), 'הרואה את הנולד' (שקילת תוצאות המעשים לטווח הארוך), ו'לב טוב' - שבו הכריע רבן יוחנן בן זכאי, משום שדבריו כוללים את דברי כולם.