ערכין, פרק ט, משנה ז. הפרק כולו עוסק בדיני הגאולה: שדה אחוזה שנמכרה, שדה מקנה שנקנתה מאדם אחר, ובית שנמכר בתוך עיר מוקפת חומה. לכל אחד מן הסוגים הללו יש כללים משלו: מתי ניתן לבטל את המכירה ובאיזה מחיר. משנתנו פונה עתה למקרה העומד בין שני סוגים אלה: בתים העומדים ביישוב שאין לו דין עיר מוקפת חומה, מה שהמשנה מכנה בתי החצרים.
המשנה קובעת כאן כלל של יתרון כפול. דירה כזאת, אומרת המשנה, "נותנים להם", אנו מעניקים לה את "כוח היפה", את היד החזקה, "שבבתי ערי חומה", כלומר כל מה שמיטיב עם המוכר בהלכות בתי ערי חומה, ויחד עם זה "וכוח היפה שבשדות", כל מה שמיטיב עמו בהלכות שדה אחוזה. הבניין הזה, אם כן, מסרב להיכנס לתוך מגירה אחת. אותה מערכת דינים מבין השתיים המטיבה עם המוכר, היא זו שקובעת לגביו: פעם דין בית של עיר חומה, ופעם דין שדה. המשנה ממשיכה ומפרטת את שני החצאים.
היתרון הנלקח מבתי ערי חומה
היתרון הנלקח מבתי ערי חומה
היתרון הנלקח מן השדה
היתרון הנלקח מן השדה
נמצא שהמוכר בית כזה מרוויח משני צדי המאזן. לעניין זריזות הגאולה אנו מתייחסים לביתו כאל בית בעיר מוקפת חומה, ולעניין החזרה ביובל ומחיר הגאולה המופחת אנו מתייחסים אליו כאל שדה אחוזה. הוא מקבל את החצי הטוב שבכל אחת ממערכות הדינים.
אילו הם הבתים הללו?
"ואלו הן בתי החצרים: שתי חצרות של שני בתים". כאן באה ההגדרה, והיא הגדרה צנועה: זוג חצרות, ובכל אחת מהן שני בתים. ואז ההפתעה: "אף על פי שמוקפין חומה", אף אם חומה מקיפה אותם, ולא חומה שנבנתה לאחרונה אלא חומה "מימות יהושע בן נון", מימי כיבוש הארץ, בכל זאת "הרי אלו כבתי חצרים", הלכתם נשארת הלכת בתי החצרים, עם ההקלה הכפולה שתוארה כאן.
ומדוע חומה מימות יהושע בן נון אינה מספיקה? מפני שדין בתי ערי חומה תלוי בעיר המוקפת חומה, וקבוצה של שתי חצרות אינה עיר כלל. אין שם די תושבים כדי לקרוא למקום בשם הזה. החומה אכן עתיקה ואמיתית, אבל היישוב שבתוכה מעולם לא הגיע להגדרה שהתורה דורשת, ולכן נשארים הבתים בקולות של בתי החצרים.