ערכין, פרק ט, משנה ד. הפרק כולו עוסק בדיני מכירת שדות ובתים, ובמיוחד בבית בעיר חומה, שהמוכר רשאי לגאלו במשך שנים עשר חודש שלמים מיום המכירה. עד כה למדנו על שנת הגאולה עצמה. עכשיו פונה המשנה אל הצד השני של השעון: מה דינו של הבית כאשר תמים שנים עשר החודשים ולא נעשתה גאולה.
המשנה פוסקת: "הגיע יום שנים עשר חודש", כלומר הגיע היום המשלים את החודש השנים עשר, "ולא נגאל", ולא נעשה מעשה גאולה, "היה חלוט לו", הבית קנוי מעתה קניין גמור בידי הקונה. למוכר לא נשאר דבר. אין לו הזדמנות מאוחרת לגאול, וגם היובל אינו מושיע אותו: בשונה משדה שנמכר, בית זה אינו חוזר לעולם לבעליו הראשונים. הוא נשאר במקומו, ביד הלוקח.
לא רק מכירה אלא גם מתנה
"אחד הלוקח", הדין הזה נאמר במי ששילם וקנה, "ואחד שניתן לו מתנה", ובאותה מידה במי שהבית נמסר לו סתם במתנה, "שנאמר: לצמיתות", כלשון הפסוק, לצמיתות. בכל דרך שהגיע אליו הבית, בכסף או בלא כסף, משתמו שנים עשר חודש ולא נגאל, הרי הוא שלו לעולם.
המקור נעוץ בדקדוק לשון התורה. הכתוב מלמד שבית שלא נגאל באותם שנים עשר חודש עובר לצמיתות, לקניין עולם. לשון קצרה יותר, צמית, היתה מביעה בדיוק את אותו עניין. האותיות הנוספות שבמילה לצמיתות באות להרחיב את ההלכה מעבר למקרה של מכירה: אף מי שקיבל את הנכס בחינם מחזיק בו לעולם, משעברה שנת הגאולה.
הלוקח שהיה נעלם
עכשיו מתעדת המשנה עיוות שצמח במעשה שבכל יום. "בראשונה היה נטמן", בזמנים הראשונים היה הלוקח מסתיר את עצמו. הכול היה תלוי בתאריך אחד, "יום שנים עשר חודש", היום החותם את שנים עשר החודשים, "שיהא חלוט לו", כדי שהבית ייחלט לו לגמרי. באותו יום מכריע היה עושה עצמו בלתי נמצא, ונשאר המוכר בלי אדם שיוכל להניח לפניו את מעות הגאולה. שקעה החמה, לא נעשתה גאולה, והבעלות נחתמה לטובת הלוקח.
תקנת הלל הזקן
"התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו בלשכה, ויהא שובר את הדלת ונכנס." הלל הזקן תיקן תקנה שתפתור את הדבר. מוכר הרוצה להחזיר לעצמו את ביתו אינו צריך עוד לחפש את הלוקח ולמצאו. הוא מונה את מעות הגאולה ומפקידן בלשכה, היא לשכת האוצר שבמקדש, ומאותו רגע הגאולה תופסת. מכאן ואילך הוא הולך אל הנכס, פורץ את הדלת, נכנס וחוזר להיות בעליו של מה שנעשה שוב שלו.
"אימתי שירצה הלז, יבוא ויטול את מעותיו." ומה עם הלוקח שהסתיר את עצמו? לא נלקח ממנו כלום. כספו מונח ושמור בעבורו, ובכל שעה שירצה יבוא ללשכה וייקח את מעותיו.