ערכין, פרק ג, משנה ד. פרקנו אוסף מקרים שבהם סכום קבוע שנקבע בהלכה נושא בתוכו גם צד של קולא וגם צד של חומרא, ומשנה זו חוזרת לאחד המקרים שנמנו כבר במשנה א: הקנס שמשלמים האונס והמפתה. כאן מבארת המשנה היכן בדיוק מונח הקל והיכן מונח החומר.
ראשית, הרקע. התורה מדברת באיש שבא על נערה, בתולה שאינה נשואה, בשלב החיים שבין גיל שתים עשרה לגיל שתים עשרה וחצי. אם אנס אותה בעל כורחה, משלם קנס של חמישים סלעים. אם פיתה אותה, כלומר שהיא הסכימה, או שהוא נושא אותה לאישה או שהוא משלם את אותו קנס עצמו של חמישים סלעים. ובשני המקרים, באונס ובמפתה, יש שני תשלומים נוספים מלבד הקנס: תשלום על הבושה שגרם לה, ותשלום על הפחתת שוויה.
לשון המשנה
"באונס ובמפתה להקל ולהחמיר": באונס ובמפתה יש צד של קולא וצד של חומרא. "כיצד": באיזה אופן?
"אחד שאנס ופיתה את הגדולה שבכהונה, ואת הקטנה שבישראל, נותן חמישים סלע." הפוגע משלם חמישים סלע בכל המקרים בשווה, בין שהנפגעת היא בת למשפחת כהונה מיוחסת שבמיוחסות ובין שהיא בת למשפחת ישראלים פשוטה ולא נודעת, ובין שהמעשה היה באונס ובין שהיה בפיתוי. ייחוסה ומעמדה החברתי אינם משפיעים כלל על תשלום זה, שהרי התורה עצמה קבעה את הסכום וקצבה אותו.
"והבושת והפגם, הכל לפי המבייש והמתבייש." תשלומי הבושת והפגם, לעומת זאת, אינם קצובים כלל. הם נאמדים כולם לפי מי שגרם לבושה ולפי מי שנתבייש.
כיצד אומדים את הבושת
הבושה היא דבר יחסי. אם הפוגע הוא אדם נכבד ובעל מעמד, הבושה שנגרמה לה נחשבת פחותה מכפי שהייתה נחשבת אילו היה מן הפחותים שבאנשים. ואם הנערה עצמה בעלת מעמד רם, בושתה גדולה בהרבה מבושתה של נערה שמעמדה נחות יותר. לפיכך בית דין אומד את הדבר במידה מעשית: כמה היה אביה של נערה זו מוכן לשלם כדי למנוע בושה כזו מלפגוע בביתו? אותו סכום הוא שהפוגע חייב לשלם.
כיצד אומדים את הפגם
תשלום הפגם, הפחתת שוויה, נמדד לפי מידת הירידה בשוויה בשוק כשפחה בעקבות מה שנעשה לה. בית דין מדמה בדעתו אדם שרוצה לקנות נערה זו כשפחה לאשתו. בתולה מחירה גבוה משאינה בתולה. ההפרש שבין שני המחירים הוא סכום הפגם, וזה מה שהפוגע משלם.
היכן הקולא והיכן החומרא
עכשיו מתחדדת כוונת המשנה. העמד את תשלומי הבושת והפגם הגמישים לצד חמישים הסלעים הקבועים של הקנס, ותראה שהסכום הקצוב עשוי לפעול לשני הכיוונים, הכל לפי הנערה.
חמישים הסלעים הם קולא כאשר הנערה באה ממשפחה מיוחסת. אילו היה התשלום נאמד לפי מעמדה, היה הפוגע חייב בעונש כספי כבד בהרבה; אך מפני שהתורה קבעה סכום קצוב, הוא יוצא מידי חובתו בחמישים סלע ולא יותר.
וחמישים הסלעים הם חומרא כאשר הנערה באה ממשפחה שאינה מיוחסת. שם אומדן לפי מעמדה היה מגיע לסכום קטן בהרבה מחמישים סלע, ואף על פי כן הוא משלם את הסכום הקצוב במלואו.