TheWholeTorah.aiBeta

ערכין פרק א משנה ד: האישה היוצאת להרג, העובר שבמעיה, והנאה לאחר מיתה

לימוד בחברותא
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

ערכין, פרק א, משנה ד. המשנה שלפני זו הציגה אדם שבית הדין כבר גמר את דינו למיתה, ולימדה שאדם כזה יוצא לגמרי מכלל דיני ערכין. משנתנו נשארת באותה דמות עצמה ומוסיפה עליה עוד כמה הלכות הנוגעות לו, ולה.

מעוברת שיוצאת להרג

המשנה פותחת באישה מעוברת: "האישה שיוצאה להרג", אישה שמוציאים אותה להריגה, "אין ממתינין לה", אין מעכבים את ביצוע גזר הדין, "עד שתלד". העובדה שהיא נושאת ולד במעיה אינה דוחה דבר: הדין נעשה מיד, והעובר מת עמה.

ומדוע אין בכך המתת נפש נוספת? מפני שהאם והעובר נחשבים כאן גוף אחד, ישות אחת. העובר אינו נחשב חיים בפני עצמם, אלא חלק מן האם. זהו הכלל של עובר ירך אימו, שהעובר הוא כירך אימו, אבר מאבריה. ודאי שלכתחילה, כשיש ברירה בדבר, אין להמית עובר. אך במצב הזה, שהאם עצמה נגמר דינה, הולד שבמעיה נגרר אחר גורלה ומומת עמה.

משישבה על המשבר

ממשיכה המשנה: "ישבה על המשבר", אם כבר ישבה על אבני היולדת, כלומר שהתחיל הלידה, אז "ממתינין לה", מעכבים את ביצוע גזר הדין, "עד שתלד". משהתחילו חבלי הלידה, הולד נעקר ממקומו; אינו מונח עוד בתוך הרחם אלא כבר עושה את דרכו אל העולם. מאותה שעה הוא נחשב ישות בפני עצמה ולא אבר מאברי אימו, ולכן דוחים את ההריגה עד שתלד, שלא נאבד נפש שנפרדה ממנה.

הנאה משיער אישה שנהרגה

עתה עוברת המשנה לשאלה אחרת. אסור ליהנות מן המת, ואיסור זה חל לא פחות במי שבית הדין הרגו. המקרה שלפנינו עוסק בשיער תוספת. אישה ששיערה שלה היה דל היתה קולעת בו שיער נוסף, מעין פאה או תוספת שיער חלקית, כדי שראשה ייראה מלא ונאה יותר. אם נהרגה בשעה שאותה תוספת עוד קלועה בשיערה, האם מותר למי שהוא להשתמש בה?

ההלכה היא: "האישה שנהרגה, נהנין בשערה". אישה שנהרגה בגזר דין של בית דין, השיער שהיה עליה בשעת מותה מותר בשימוש ובהנאה.

חכמי הגמרא מקשים: אם השיער הנוסף היה קשור וקלוע בשיערה שלה, היה לו להיות כדין שיערה ממש, שהרי נעשה חלק ממנו, וההנאה ממנו אסורה. לפיכך מבארת הגמרא שהמשנה מדברת במקרה שהאישה גילתה את דעתה לפני ההריגה ואמרה שרצונה שתוספת השיער תעבור לבתה או לאדם אחר. זהו גילה דעתו, שגילתה את דעתה בדבר, והראתה שאין רצונה שהשיער הנוסף יישאר חלק מגופה. ממילא רואים אותו כאילו ניתק ממנה בשעת מיתה, וההנאה ממנו מותרת.

בהמה שנגמר דינה

בבהמה ההלכה הפוכה. שונה המשנה: "בהמה שנהרגה, אסורה בהנאה". שור או בהמה אחרת שהמיתה אדם ונגמר דינה למיתה בבית דין, אסורה בהנאה. אין ליהנות משום חלק ממנה, והאיסור חל כבר משעת גמר דין, עוד לפני שנעשה בה הדין. אפילו שיערה, שאפשר היה לראותו כפרט של מה בכך בבהמה, נאסר בכל שימוש שהוא.