ערכין פרק ה משנה ג: חצי ערכי עלי וערך חציי עלי

ערכין, פרק ה, משנה ג. הפרק ממשיך לבדוק את לשונו המדויקת של אדם המתחייב להקדש, וכיצד מקומה של תיבה אחת משנה את כל החיוב. כאן מביאה המשנה ארבע לשונות, שתיים בענייני ערך (הסכום הקבוע שקבעה התורה לפי גיל ומין) ושתיים בענייני דמים (שוויו הממשי של אדם בשוק), ובסופן כלל אחד הקושר את כולן.

חצי ערכי עלי

"חצי ערכי עלי" (half of my erech is upon me): הוא מתחייב במחצית ערכו, וזה בדיוק מה שהוא משלם. למשל זכר בן עשרים וחמש שנה, שערכו על פי התורה חמישים שקלים. הוא נדר את ערכו וחצה אותו לשניים, ולפיכך נותן להקדש עשרים וחמישה שקלים.

ערך חציי עלי

"ערך חציי עלי" (the erech of half of me is upon me): כאן הוא משלם את ערכו השלם. שימו לב מה בדיוק חצה. במקרה הראשון חצה את סכום הכסף; כאן חצה את עצמו, ואחר כך התחייב בערכו של אותו חצי.

הכלל שמאחורי הדבר נקבע כבר במשנה הקודמת: כל נדר הנתלה באיבר שאין הנשמה יכולה להתקיים בלעדיו, רואים אותו כאילו הקדיש את כל האדם. אין אדם חי בחצי גוף בלבד. לפיכך כשהוא מדבר על ערך חציו, דבריו חלים על כולו, וחייב בכל חמישים השקלים.

חצי דמי עלי

"חצי דמי עלי" (half of my value is upon me): נותן מחצית דמיו. כיוון שזהו נדר של דמים ולא של ערך, אין אנו הולכים אחר הטבלה הקבועה שבתורה. אומדים אותו כמות שהוא, לפי מה שהיה נמכר בשוק כעבד, והוא משלם מחצית מאותו סכום.

דמי חציי עלי

"דמי חציי עלי" (the value of half of me is upon me): נותן את כל דמיו. שוב חילק את גופו ולא את הכסף, ואין אדם מתקיים בחצי גוף. דבריו כמוהם כמי שהתחייב בכולו, ולכן חייב בכל שוויו שבשוק.

זה הכלל

"זה הכלל" (this is the principle): זהו העיקרון החל על כל המקרים הללו. "דבר שהנשמה תלויה בו, נותן דמי כולו" (one who pledges the value of a limb upon which life depends gives his full value). חצי גוף שייך בבירור לקטגוריה זו. כל המתחייב בדמי חציו, הרי הוא בלשון הנדרים כמי שהקדיש את כולו, וההקדש גובה בהתאם.