"חדר" השלוש מאות ועשרים בהיכל היום-יום.
יום רביעי י"ד תשרי, ערב חג הסוכות, ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, ברכה, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ד בחודש, אומרים פרק ע"ב עד וכולל פרק ע"ו.
תניא, ביום הזה ממשיכים את אגרת כ"ב. השיעור היומי מתחיל בעמוד קל"ד במילים "אך האמת", ומסתיים בעמוד 262 במילים "יאהב ה' כו'".
הפתגם היומי כולל כמה הנהגות שיש לנהוג בהן ביום זה של ערב חג הסוכות. הדבר הראשון שהרבי מציין הוא "עירוב תבשילין": כיוון שבחוץ לארץ נוהגים יומיים חג — יום חמישי ושישי הם ימי חג הסוכות — הם נכנסים מיד לשבת, ולכן צריך לעשות את עירוב התבשילין ביום רביעי, ערב חג הסוכות, כדי שאפשר יהיה להמשיך את ההכנות ואת בישול המאכלים ביום השני של החג לקראת השבת. זו הנקודה הראשונה — עירוב תבשילין.
כל המנהגים הבאים מתייחסים להתעסקות ולהכנות של ארבעת המינים, שיהיו מוכנים למחרת, ליום חמישי, ט"ו תשרי, למצוות ארבעת המינים. דבר ראשון כותב הרבי: "אין מוסיפים על שתי ערבות, משא"כ בהדסים". ברמב"ם כתוב במפורש שאם אדם רוצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה — רשאי, ואדרבה, זהו יופיה של המצווה. בשולחן ערוך כותב המחבר שמוסיף גם בערבה: "בערבה ובהדס מוסיף בהן כל מה שירצה".
לגבי ההדס — כותבים כן גם הרמב"ם וגם המחבר. לגבי הערבה יש דעות שונות אם יש מקום להוסיף אם לאו: המגיד משנה כותב שאין להוסיף אלא בהדסים ולא בערבה, שכן לא מצאנו בגמרא היתר הוספה בערבות אלא בהדס בלבד; ואילו הכסף משנה כותב שאפשר להוסיף אף בערבה. אך למעשה, כפי שמציין הרבי, מנהגנו הוא שמוסיפים בהדסים, אך בערבות אין מוסיפים מעבר לשתיים. "אין מוסיפים על שתי ערבות".
ביחס למספר ההדסים שיש להוסיף — גם זה מופיע ב"ספר המנהגים", ובו מספרים שונים למי שרוצה להוסיף בהדסים. אך כדאי לציין את מה שאמר הרבי בשבת האזינו תשנ"ב: הרבי ביקש מכולם באופן כללי שיוסיפו הדסים, וציין שיוסיפו לכל הפחות כמספר כפול מן המספר הנצרך — כיוון שצריך שלושה, שיוסיפו עוד, עד שיהיו שישה הדסים.
הדבר הבא המצוין כאן מתייחס לקשירות שעושים על הלולב ועל שלושת המינים יחד: "מהדרין לאגוד את הלולב בסוכה ובערב יום טוב". קודם כל, עוד לפני שנראה כמה קשרים צריך — עצם העניין היכן לעשות את האיגוד: מהדרין לעשותו בסוכה. אף שהאדם עושה זאת לפני החג, ולכאורה יכול לעשותו בבית, בנחת — מהדרין שיהא דווקא בסוכה. מדוע?
באחד ממאמרי הרבי — דיבור המתחיל "נשא" בשנת תשמ"א — הסביר הרבי מדוע יש עניין לאגוד דווקא בסוכה. הרבי הביא את הכתוב בירושלמי על רבי שמעון בר יוחאי, שאף שהיה מאלה שנאמר עליהם "תורתם אומנותם" ולא היה מפסיק לשום דבר — לסוכה וללולב היה מפסיק. ולא רק שהיה מפסיק כדי לקיים את המצווה, אלא היה מפסיק אף לעשיית הלולב ולעשיית הסוכה — לבנותם ולהכינם.
הרבי אומר שאם רשב"י הפסיק אף בשביל ההכנות לסוכה וללולב לפני החג, לכן נהגו נשיאי חב"ד לאגוד בעצמם את הלולב, ועוד לפני כניסת החג — וזו הכוונה [בנוגע לרשב"י] "לעשות לולב" — ולעשותו בסוכה; שכן עצם ההליכה לסוכה לעשות בה דבר לפני החג נכנסת בגדר "לעשות סוכה", להכין את הסוכה. לכן מהדרים לאגוד בעצמנו ובסוכה. וכאן מוסיף הרבי "ובערב יום טוב" — להדגיש, שכן יש הנוהגים לאגוד בחג עצמו, וצריך לדעת מבחינה הלכתית כיצד מותר לאוגדו אז; אך מנהגנו לאגוד דווקא בערב החג ובסוכה.
הדבר הבא מתייחס למספר הקשרים שיש לעשות. אומר הרבי: "על הלולב - ב' כריכות" — על הלולב עצמו, בלי קשר להדסים ולערבות, עושים שתי כריכות, "ומשתדלים שתהיינה שתיהן מכוסות בההדסים וערבות". כלומר, ששתי הכריכות לא יהיו בחלקו העליון של הלולב, אלא בחלק שההדסים והערבות מכסים אותו; "גם הכריכה העליונה - במעט עכ"פ" — היינו, גם אם כריכה אחת תהיה מעט גבוהה יותר, לכל הפחות חלק ממנה יהיה מכוסה בהדסים ובערבות.
"ומלבד זה" שתי הכריכות שעל הלולב: "ג' כריכות - שבהן אוגד ההדסים והערבות עם הלולב" — עוד שלוש כריכות בחלק התחתון, המחזיקות את ההדסים והערבות מחוברים ללולב. ובאיזה גובה עושים את שלוש הכריכות הללו? "שלוש אלו במשך טפח אחד" — ששלוש הכריכות ייכנסו כולן באותו טפח.
מהו הרעיון שבכריכות? נציין תחילה את דברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך: "נוהגין לעשות בלולב שלוש אגודות" — שלושה קשרים, כנגד שלושת האבות. והיכן עושים אותם? אדמו"ר הזקן מתחיל דווקא מהצד ההפוך: קודם עושים קשר אחד של ההדס, הערבה והלולב יחד, ועוד שני קשרים בלולב עצמו. הרי שעשיית שני קשרים בלולב עצמו, בלא קשר לתפיסת שני המינים הנוספים, כתובה כבר כך בשולחן ערוך.
מהו טעם הדבר? מקורו בט"ז, המביאו בשם המרדכי ברמז מעניין: התורה אומרת על הלולב "כפֹּת תמרים", והמילה "כפות" כתובה בכתיב חסר, בלא ו"ו — לרמז שצריך שיהיה "כפות", קשור. במשך שבעת ימי סוכות שבהם מנענעים, כבר בששת הימים הראשונים צריך שיהיה "כפות" — קשור באופן שכל העלים מחוברים יחד בלא לזוז.
לכן, כפי שנלמד בהמשך בהושענא רבה, מוציאים את שתי הכריכות. אך במשך ששת הימים הראשונים צריך שיהיה סגור לגמרי, ומצד שני שלא יעכב את הנענוע. לכן כתוב כאן שאין לשים את שתי הכריכות בגובה — שאז מנענע דבר סגור — אלא לעשותן נמוך, באופן שגם בשעת הנענוע יהיו עלים המתנענעים למעלה ולא יעכבו את נענוע הלולב; אך מצד הרמז שבפסוק, קושרים את הלולב בפני עצמו בשתי כריכות.
ומה בדבר הקשרים שלמטה, המחברים את הלולב עם ההדסים והערבות יחד? גם זה כתוב בשולחן ערוך, שצריך לקושרו. כמה קשרים לעשות? בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלשון "קשר אחד", וכך כתוב בהרבה מקומות; אך כאן מובא שמנהגנו לעשות שלוש כריכות. וראיתי סברה באחד המקומות, שאולי הדגש כאן הוא ששלוש כריכות אלה תהיינה באותו טפח וייחשבו כמחוברות — כיוון שבמקור כתוב "אחד", ואילו כאן עושים שלוש, אך בפועל השלוש קשורות באופן שיהיו בטפח אחד.
יש בדבר רמז מדוע כאן שלוש וכאן שתיים; אך לזה נגיע בעזרת השם בהושענא רבה, שבה מדובר על פרטים נוספים בהנהגה ביחס לקשרים הללו. אז נזכיר גם את הרמז הנוסף שהרבי מציין — דווקא כאן שלוש וכאן שתיים — ובעזרת השם נגיע ונדבר על כך.