"חדר" המאה ושמונה עשר בהיכל היום-יום.
יום שני י"ב תשרי ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, ברכה, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ב בחודש, אומרים מפרק ס"ו עד פרק ס"ח כולל.
תניא, ביום הזה מסיימים את אגרת כ"א. השיעור היומי מתחיל בעמוד 266 במילים "אך גם", ומסתיים בסיום האגרת במילים "יבוא שילה".
הפתגם היומי קצר מאוד, ומקורו במכתב שכתב הרבי הריי"צ בתרצ"ח. חסיד דיווח לרבי הריי"צ שהשתתף באסיפה של ישיבה מסוימת בשם "תפארת ישראל" — ישיבה לא חסידית — והיה בין הנואמים. הוא סיפר שכאשר דיבר לתלמידים ולקהל שהתאסף, עורר על הצורך לקבוע שיעור קבוע בלימוד המוסר, ובמיוחד בספר התניא, ודיווח על כך לרבי הריי"צ.
הרבי הריי"צ כותב לו שנהנה מאוד ממה שכתב, משתף אותו בסיפור אישי משלו בתחום זה, ומעורר על העניין של החדרת לימוד החסידות והתניא במקומות רבים — עד כמה הדבר פועל, ושאין לחשוב שמא אין די "קונים" או אין אנשים מתאימים.
בין הדברים מביא הרבי הריי"צ את הפתגם הקצר המובא כאן, וכותב: "ברית כרותה לתעמולה ועבודה במועצות חכמה ובקירוב הדעת שאינה חוזרת ריקם". יש ברית שכרת הקדוש-ברוך-הוא — דבר שאין לו להישנות. על מה נכרתה הברית? "לתעמולה" — אדם העושה תעמולה בענייני הפצת התורה ופנימיות התורה, "ועבודה" — עובד על כך, "במועצות חכמה" — בצורה חכמה, כיצד להחדיר את פנימיות התורה לכל קהל ולכל מקום, "ובקירוב הדעת" — לא בצורה אגרסיבית, אלא בדרך של קירוב.
אם פועלים על כך ועושים תעמולה בזה ובזה — הרי "ברית כרותה", שכרת הקדוש-ברוך-הוא, "שאינה חוזרת ריקם"; לעולם אין מצב שהדבר אינו מצליח. מי שרוצה להחדיר חסידות בעם ובקהל — הדבר בוודאי ובוודאי יצליח.
במכתבים רבים שכתב הרבי ליהודים השתמש באמירה זו. פעמים רבות היו שכתבו לרבי שהם נמצאים במקום שבו הם מרגישים שאין להם בשביל מי להפיץ כלל ואין בשביל מי לעבוד; ותמיד השיב הרבי שיש לעשות תעמולה תמיד, ואין ספק שהדבר בוודאי יצליח.