"חדר" המאה וארבעה עשר בהיכל היום-יום.
יום חמישי ח' תשרי ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, ברכה, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ח' בחודש, אומרים מפרק מ"ד עד פרק מ"ח כולל; ושלושת הפרקים הנוספים הם פרקים ק"ט, ק"י וקי"א.
תניא, ממשיכים ביום הזה ללמוד את אגרת כ' באגרת הקודש. השיעור היומי מתחיל בעמוד 262 במילה "ועוד", ומסתיים בעמוד קל"ב במילים "דמלכות דאצילות".
הפתגם היומי הוא המשך, ולמעשה החלק האחרון, של פתגם ג' תשרי. בג' תשרי עסקנו בפתגם של רבי יושע מאניפולי, שאמר שאותיות המילה "תשובה" מתחלקות לחמישה פסוקים, שהם חלקים שונים בדרך התשובה. דיברנו על האותיות עד כה: ת' — "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"; ש' — "שויתי ה' לנגדי תמיד"; ו' — "ואהבת לרעך כמוך"; ב' — "בכל דרכיך דעהו".
היום אנו באות האחרונה, ה'. "קיצור, ביאור אופן הה'" — כלומר, ביאורו של הרבי [מהורש"ב] לרבי הריי"צ את משמעות הרמז שבאות "ה'" בעבודת התשובה. על מה מרמזת ה'? על הפסוק "הצנע לכת עם ה' אלוקיך". כבר דיברנו על כך בג' תשרי, שבפסוק כתוב "עם אלוקיך", והרבי הוסיף כאן את המילה "ה'".
מהי משמעות התשובה הקשורה לתוכן הפסוק "הצנע לכת"? היום מסביר הרבי: משמעות "הצנע לכת" היא "זהירות שלא תהיה שום בליטה", שאדם יעבוד את ה' בלי להבליט לסביבתו מה הוא עושה, כיצד ולמה — "וכמאמר "לעולם יהא אדם ערום ביראה"", היינו שיהיה תמיד פיקח להסתיר את יראת השמים המיוחדת שלו. אין הוא עובד את ה' או ירא ממנו בשביל אחרים, אלא רוצה את מה שצריך, מפני שכך הקדוש-ברוך-הוא רוצה ממנו.
ובמה מתבטאת אותה "ערמומיות" של "ערום ביראה"? "וענין הערמומיות הוא שלא יהיה ניכר כלל" בפיקחות שלא יהיה הדבר ניכר כלל, שהזולת לא יזהה כלל את ענייניו המיוחדים בעבודת ה'. הרבי מעצים ומחזק גישה זו ואומר: "ידוע דכמה מהחסידים הראשונים היו מסתירים עצמם" — חסידים ראשונים שהיו מסתירים את עצמם כדי שלא יזהו אותם כלל, ויֵראו כאנשים פשוטים לגמרי, ואיש לא ישים לב שמדובר באנשים בעלי מעלה גבוהה; "ואם התגלו היו מצטערים" — אם פתאום זיהה מישהו וגילה מיהו וכיצד הוא נוהג, היה להם צער גדול מן הגילוי.
מהו הרעיון כאן, ומדוע נקרא הדבר "עבודת התשובה"? עבודת תשובה פירושה שאדם עובד לשם שמים, בלי בליטות ובלי חיצוניות, שבאמת חושב רק על הקדוש-ברוך-הוא ולא על שום דבר אחר. ייתכן שאדם עובד את ה' ועושה הכול, אך אם יש בחייו משמעות למה שהסביבה אומרת וכיצד היא מתייחסת — יש לו על מה לשוב בתשובה. עליו להוריד מעצמו את כל "הסחות דעת" מן הסביבה, ולהיות ממוקד לגמרי במטרה.
דוגמה לדבר: ידוע שהביטול מתבטא במילה "מה", כמו שאמרו משה ואהרן "ונחנו מה". וכתוב בחסידות שיש קליפה הנקראת "ופילגשו ושמה ראומה"; המילה "ראומה" מתפרשת בחסידות כשתי מילים — "ראו מה": יש לו "מה", יש לו ביטול, אך הוא דואג שיהיה ניכר — "ראו שאני מבטל" — וזו קליפה. שכן הביטול צריך להיות עבודה פנימית ואישית לחלוטין. וזהו סיום הפתגם: "וזהו עבודת התשובה הבאה מהצנע לכת" — זו משמעות התשובה.
מעניין שפעם דיבר על כך המשפיע רבי אלחנן, בשם החסיד הידוע רבי מוישה אלפרוביץ', ואמר שהצנע לכת אינו רק כלפי הזולת, אלא צריך להיות אפילו כלפי עצמך. הוא היה נותן דוגמה: לפעמים אדם רוצה להתפלל ברצינות בבית הכנסת, ואומר שהסביבה מפריעה לו ויש רעש, ולכן הולך לחדר סגור או לפינה, שם יתפלל בשקט.
על כך אמר רבי משה אלפרוביץ': אילו היה מונח לגמרי בעבודת ה', בלא לחשוב היכן הוא נמצא ומה מעמדו, בלא לחשוב על עצמו כלל — היית מתרומם באופן שגם הסביבה לא היתה מפריעה לך; מה זה משנה אם יש סביבה או אין. עצם העובדה שאתה צריך ללכת הצידה פירושה שכלפי עצמך אתה מרגיש "עכשיו אני הולך לעשות דבר כזה וכזה"; אף שאינך מפרסם זאת ואנשים אינם יודעים, כלפי עצמך אתה בעל ישות ומציאות. לכן, אמר, "הצנע לכת" אינו רק כלפי הזולת, אלא צריך להיות אפילו כלפי עצמך — וזו דרגה פנימית נוספת בעניין עבודת ה'.