"חדר" השלוש מאות ועשרה בהיכל היום-יום.
יום ראשון ד' תשרי ה'תש"ד.
דבר ראשון מציין הרבי "צום גדליה נדחה". תמיד חל צום גדליה בג' בחודש, אך בשנה כזו חל ג' בשבת, ולכן נדחה הצום ליום ראשון.
אחר כך מציין הרבי "אבינו מלכנו". כותרת זו מוסבת על כל ימי עשרת ימי תשובה — בראש השנה וביום הכיפורים כתוב במחזור שאומרים "אבינו מלכנו", ולכן אין הרבי מציין זאת בכל יום ויום מחדש, אלא מציין זאת ביום הראשון, וההוראה מוסבת על כל הימים כולם.
ומוסיף הרבי: "סליחות". מהו הדגש והחידוש כאן? יש קהילות האומרות סליחות בכל עשרת ימי תשובה, אולם אין מנהגנו בכך; ויום זה הוא היום היחיד מעשרת ימי תשובה שבו אנו אומרים סליחות. והטעם לכך אינו מצד עשרת ימי תשובה, אלא מפני שזהו אחד מארבעת הצומות, ובצומות אנו אומרים תמיד סליחות; לכן אומרים בו סליחות.
יש מכתב שכתב הרבי בשנת תש"ח, שבו מספר הרבי לא פעם מיומנו, ששאל את הרבי הריי"צ מדוע אומרים סליחות ביום זה, והשיב לו: הרי זה אחד מארבעת הצומות, ולכן אומרים סליחות.
שיעורים: חומש, מתחילים כאן פרשה חדשה, וזאת הברכה, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, מצד א' בחודש אומרים מפרק כ"ג עד פרק כ"ח כולל; ושלושת הפרקים של היום הם צ"ז, צ"ח וצ"ט.
תניא, ממשיכים את אגרת כ' באגרת הקודש. השיעור היומי מתחיל בעמוד 260 במילה "אמנם", ומסתיים בדף קל"א במילה "והלידה".
פתגם זה הוא המשך לפתגם של היום הקודם, שבו ראינו שיש כמה אופנים בתשובה, וכל אחד מהם מכוון כנגד אות מן האותיות. בפתגם היומי נלמד על האות הראשונה, האות ת'. "קיצור ביאור אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי] באופן הא'" — היינו קיצור מה שביאר הרבי הרש"ב לרבי הריי"צ באופן האל"ף, את משמעותה של האות תי"ו.
מהי התי"ו? כפי שנתבאר, האות "ת'" מרמזת על "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". כאן מפרט ומסביר את משמעותה של התשובה הבאה מתוך עבודה זו של "תמים תהיה" — "עבודת התשובה הבאה על ידי התמימות".
מהי תמימות? מיד נראה. "כמה בחינות ומדריגות בענין התמימות" יש בעניין התמימות כמה בחינות ומדרגות, ואפשר לדבר עליה בכמה אופנים, "וביחס אל התשובה העולה על כולנה" אך ביחס לתשובה "עולה על כולנה". תמימות הקשורה לתשובה עניינה עבודת ה' של יהודי, המביאה אותו לתשובה פנימית ואמיתית.
מהי תמימות בעבודת התשובה? "היא תמימות הלב, הנקראת "ערנסטקייט"". בדרך כלל מקובל לתרגם את המילה "ערנסטקייט" — רצינות; אך כאן, בהקשר הנוגע לעניין, התרגום המדויק יותר אינו "רצינות" אלא נאמנות והתמסרות. כפי שנאמר באברהם: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" — "נאמן", נאמנות והתמסרות. זהו תרגומה של המילה "ערנסטקייט" כאן: לא רק רצינות, אלא התמסרות ונאמנות מוחלטת לעבודת ה', וזו המביאה את האדם לתשובה הנכונה.