"חדר" השלוש מאות ושמונה בהיכל היום-יום.
יום שישי, ב' דראש השנה, ה'תש"ד.
לפני שיעורי היום מתייחס הרבי לאחד מקטעי התפילה הקשורים לראש השנה, בלשון: "לאל עורך דין - בתפילת מוסף". מהי משמעות השורה? יש פיוט עתיק מאוד, כנראה עוד מלפני תקופת התנאים, שמחברו אינו ידוע, ושמו "לא-ל עורך דין". הפיוט כולל שבחים על הקדוש-ברוך-הוא הקשורים למשפט ולדין — כיצד הקדוש-ברוך-הוא, למרות הדין, מרחם על הבריות וכו' — וכולו לפי סדר הא"ב.
יש מנהגים שונים מתי בדיוק אומרים פיוט זה. ברוב הקהילות האשכנזיות נהוג לאומרו ביום הראשון של ראש השנה בשחרית; וביום השני חלוקות הדעות — יש אומרים אותו גם ביום השני בשחרית, ויש אומרים אותו במוסף. כאן מביא הרבי שלפי מנהגנו, ביום השני של ראש השנה — וזה פתגם היום השני של ראש השנה — אומרים את הפיוט בתפילת מוסף. זה המנהג אצלנו.
ומה טעם הדבר? בספר "אליה רבה" — פוסק ידוע מלפני למעלה משלוש מאות שנה — מבואר הטעם. מדוע ביום הראשון אומרים בשחרית וביום השני במוסף? מפני שיש בגמרא שתי דעות באילו שעות דן הקדוש-ברוך-הוא את העולם: יש אומרים בשלוש שעות ראשונות, ויש אומרים בשלוש שעות שניות. לפיכך, כדי לצאת ידי כל הדעות, מחלקים את הפיוט כך שביום אחד אומרים אותו בשחרית — היוצאת בדרך כלל בשלוש שעות ראשונות — וביום השני במוסף, הנוטה יותר לשלוש שעות שניות. זהו טעם השינוי בין שני ימי ראש השנה.
שיעורים: חומש, האזינו, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, מצד ב' בחודש אומרים מפרק י' עד פרק י"ז כולל, ושלושת הפרקים הנוספים הם צ"א, צ"ב ו-צ"ג.
תניא, ביום הזה ממשיכים את אגרת כ'. השיעור מתחיל מעמוד 258 במילים "והגם שהיש", ומסתיים בעמוד ק"ל במילה "עילתו".
כאן מציין הרבי מנהג נוסף הקשור לכך שיום זה הוא יום שישי, וממילא ערב שבת. בכל ערב שבת אומרים לפני תפילת מנחה את מזמור ק"ז בתהילים — מזמור "הודו" — ואת "פתח אליהו". אמירת מזמור ק"ז היא מתקנת הבעל שם טוב. ומה טעם אמירתו בכל ערב שבת? הוא כברכת הודאה לה', שכן כידוע ישנם ארבעה שצריכים להודות, וכולם מרומזים במזמור זה על הדברים שאירעו להם. והיהודי מודה לקדוש-ברוך-הוא שבמשך השבוע היו לו "עובדין דחול", ולא ניזוקנו ברוך ה' מכל העובדין דחול — לא בגוף ולא בנפש, לא בגשמיות ולא ברוחניות; על כך אנו מודים לה' בכל ערב שבת.
אך אם ערב שבת עצמו הוא יום טוב, כבמקרה זה שיום שישי הוא ראש השנה, אין בו "עובדין דחול", ואין את המעבר מ"עובדין דחול" לשבת; ולכן במצב כזה אין אומרים "הודו". זו הנקודה הראשונה שאומר הרבי: "במנחה אין אומרים "הודו", אבל אומרים "פתח אליהו"".
"פתח אליהו" הוא קטע שבהקדמת הזוהר. אף שיש מנהגים לאומרו באמצע השבוע, ויש אומרים אותו לפני שחרית, לפי מנהגנו אומרים אותו דווקא בערב שבת. ויש ביאורים בחסידות מדוע קטע זה קשור דווקא לתפילה שבה מכניסים את השבת. על כל פנים, אין הדבר תלוי אם זה יום חול או יום חג; בכל ערב שבת יש לומר "פתח אליהו", כפי שאומר הרבי שאומרים אותו.
עתה בא הפתגם. כהקדמה: יש סידור עם מאמרי חסידות של אדמו"ר הזקן, הנקרא "סידור עם דא"ח" (דברי אלוקים חיים). באותו סידור, בשער הנקרא "שער קריאת שמע", יש מאמר שדיבור המתחיל שלו "להבין ההפרש בין קריאת שמע לשמונה עשרה ובין שמונה עשרה לתורה". בהמשך המאמר מבואר מושג קבלי הנקרא "שם מ"ב" — שם אלוקי של מ"ב אותיות המרומזות במ"ב תיבות — ותוכנו של שם זה הוא העלאה מלמטה למעלה.
במאמר מזכיר אדמו"ר הזקן שהתפילה המוכרת לנו "אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה" כוללת גם כן מ"ב תיבות, וקטע זה מכוון כנגד שם מ"ב; ולכן בכל פעם שיש שלב של עלייה אומרים "אנא בכח". וכדוגמה ראשונה מזכיר שם, שכידוע לפני תקיעת שופר אומרים "אנא בכח", וכן מביא בהמשך דוגמאות נוספות, כמו לפני קבלת שבת וכיוצא בזה. זו הלשון שם במאמר.
יהודי כתב לרבי הריי"צ ושאל: מה הכוונה בכתוב במאמר — האם כפשוטו יש לומר בפועל את "אנא בכח" לפני תקיעת שופר, או שמא הכוונה לרמז ל"אנא בכח"? שכן בפסקה השנייה של "אנא בכח" — "קבל רנת עמך, שגבנו, טהרנו, נורא" — ישנם ראשי תיבות היוצאים "קרע שטן" [כפי שרואים בסידור לצד ה"אנא בכח"], והנה גם בפסוקים שלפני תקיעת שופר — "קולי שמעת... ראש דברך אמת... ערב עבדך לטוב" — יוצאים ראשי התיבות "קרע שטן".
אם כן, שאל היהודי, האם הכוונה שדי לרמז ולכוון את פסקת "קרע שטן" שבשם מ"ב הרמוזה בפסוקים, או שיש לומר בפועל את "אנא בכח"? על כך בא המענה שנקרא עתה — מכתבו של הרבי הריי"צ מכ"ט תשרי תרצ"ח.
ומה עונה הרבי? זה הפתגם היומי: "מה שכתוב בסידור שער קריאת שמע דיבור המתחיל להבין ההפרש (ע"ד ע"א) שקודם תקיעת שופר אומרים אנא בכח, פירושו - בדרך כלל הם הכוונות מהפסוקים". כאן כבר אין את שאלת היהודי, אלא מיד ההסבר: אין אומרים בפועל את "אנא בכח", אלא הכוונה היא לכוונה שבפסוקים הנאמרים לפני תקיעת שופר, "שראשי התיבות שלהם הם שם שני משם מ"ב" — "קרע שטן" — והיא אותה כוונה ואותו רמז.
ומוסיף הרבי הריי"צ: "אומנם יש שמכוונים התיבות אנא בכח כו' במחשבה, אבל אין אומרים האותיות והתיבות" — יש שאינם אומרים זאת בפועל אך חושבים במחשבה את כל "אנא בכח", אך אין אומרים את המילים "אנא בכח" ואף לא את האותיות הרומזות לשם מ"ב. ומוסיף משפט שלישי בעניין הכוונות: "והעוסק בכוונות" מי ששייך לכוונות ועוסק בהן ויודע מה לכוון — אין זה כיוון שטחי של המילים בלבד, אלא "צריך ללמוד העניינים בבירור בכתבי האר"י ז"ל", ללמוד בהרחבה בכתבי האר"י את משמעות כל כוונה; ואם הוא מבין את משמעות הדברים היטב, "ואז כוונתו רצויה" ויש משמעות לכוונותיו. זו התייחסותו של הרבי הריי"צ בנוגע ל"אנא בכח" שלפני תקיעת שופר.