"חדר" השלושים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום שלישי כ"ח טבת ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, וארא, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ח בחודש, מפרק קל"ה עד פרק קל"ט כולל.
תניא, ביום הזה מסיימים את פרק י"ד, מהמילה "ובזה יובן" עד סיום הפרק, במילים "תהי צדיק".
הפתגם היומי קצר מאוד, וניתן את הרקע לדברים. במקורו מופיע הפתגם ברשימות יומן שכתב הרבי מדברים ששמע מחמיו הרבי הריי"צ, בחודש סיוון תרצ"א. ומהו הרקע? מסופר, שבזמנו של האדמו"ר השלישי, הרבי הצמח-צדק, היו צרות רבות, הלשנות והטרדות מצד "המשכילים". "המשכילים" רצו לעקור לגמרי את גישת האמונה התמימה בתורת ישראל ואת החינוך הזך שמחנכים בו את ילדי ישראל לתורה וליהדות אותנטית, בטענה שהילדים אינם לומדים "לימודי ליבה" וכדומה. הפריע להם מאוד שהנהגתו והשפעתו של הרבי הצמח-צדק היו גדולות וחזקות על כל תפוצות ישראל ועל כל החוגים, ולכן פעלו בכובד משקל רב נגדו.
יש שם תיאור מרתק מאוד. יש קונטרס הנקרא "הצמח צדק ותנועת ההשכלה", ובו כמה עשרות דפים המתארים בפירוט רב את כל המהלך וההשתלשלות — כיצד שלחו "המשכילים" בסתר מרגלים לחדור ממש לתוך מעוז בתי החסידים של הרבי עצמו ולעקוב אחר לימודם. מעניין שמופיע שם, שאחד המשכילים שנשלח נכח בהתוועדות של הרבי הצמח-צדק ושמע שני מאמרי חסידות, והיה בהלם כזה מעומק הדברים, עד שכשחזר לחבריו המשכילים אמר שההשכלה שלנו לעומת שכלו כשטות גמורה. הוא התפעל מאוד מעומק הדברים, אך הדבר הפריע להם מאוד וגרם להלשנה קשה.
השלטון ברוסיה, שהושפע מן ההלשנה ומהתעסקות המשכילים עם שרי המלוכה וכדומה, ניסה בפועל להתערב בחינוך ילדי ישראל ובתכנים הנלמדים. הרבי הצמח-צדק עמד במסירות נפש גדולה כל אותה תקופה, ובסופו של דבר התבטלה הגזירה ברוך ה'.
מכל הסיפור הזה — מן הסיפורים המיוחדים, העוצמתיים והקשים שבתקופת נשיאותו של הצמח-צדק — מביא הרבי במהלך לוח ה"היום-יום" שלושה פתגמים המפוזרים במקומות שונים: הפתגם הנוכחי בכ"ח בטבת, שהוא הראשון בלוח; ובהמשך, כמה חודשים לאחר מכן, בפתגם של ח' אלול; וכן בפתגם של כ"ג במרחשוון. בשלושת הימים הללו מביא הרבי היבטים שונים הקשורים למאורע המלחמה של הצמח-צדק מול תנועת ההשכלה. בפתגם של ח' אלול, שנלמד בו אי"ה, מוסבר בזכות מה הצליח בסופו של דבר; ובפתגם של כ"ג בחשוון מסופר כמה פעמים אסרו אותו — שכן תוך כדי הדברים נסע לפטרבורג, והיו דיונים וויכוחים, והוא נאסר כמה פעמים על ידי הממשלה.
על כל פנים, הרבי הצמח-צדק כתב חיבור, ועליו נסוב הפתגם הנוכחי. נקרא את לשונו: "בספר החקירה (דרך אמונה) להצ"צ הנתפס". יש ספר של הצמח-צדק שהרבי נתן לו את השם "ספר החקירה", אלא שהמדפיס בהוצאה הראשונה נתן לו שם אחר — "דרך אמונה". בפועל נשארו שני השמות: גם "דרך אמונה" שנתן המוציא לאור, וגם "ספר החקירה" שקרא לו הרבי.
על ספר זה כותב הרבי "חסרים הרבה הגהות" — כלומר, הספר אינו מושלם עד הסוף, וחסרות בו הגהות רבות. ומהו תוכנו של הספר, ומדוע חיברו הרבי הצמח-צדק? מופיע כאן: "הרב הצ"צ חיברו בקשר עם נסיעותיו לפ"ב [פטרבורג]". בעקבות נסיעתו לפטרבורג נצרך הצמח-צדק להתעסק בוויכוחים ובדיונים רבים סביב האמונה בה' וכו', ולענות על כמה שאלות בעניינים אלו, ולכן חיבר ספר שלם הכולל את ההתייחסות לכל הנושא.
האמת היא שהספר, כפי שהוא לפנינו, מכיל לא רק את מה שנאמר באותה ועידה בפטרבורג. הוועידה היתה בשנת תר"ג, והרבי הוסיף על הספר במשך הזמן עוד ועוד — הרבה את הספר בעניינים, פרטים ופרקים נוספים — עד שהוא גדול בהרבה ממה שהיה בו מלכתחילה. ואף שהחסידים רגילים ומחונכים שההתייחסות לאלוקות צריכה להיות באמונה פשוטה, ואילו בספר יש כל מיני הסברים והוכחות על ההנהגה האלוקית ועל התחדשות העולם על ידי הבורא וכו' — הרי כפי שכותב הרבי בפתח דבר לספר, "היה הכרח והוראת שעה": היה צורך הכרחי לתת הסברים הגיוניים, מפני שאותם משכילים ודעותיהם הכוזבות רצו לקחת הכול בשכל ובהבנה.
ומהו הקשר לכ"ח טבת? נדבר על כך, במיוחד לאור מה שהזכרנו שהרבי פיזר את הנושאים הקשורים למאורע זה בכמה מקומות בהיום-יום. מדוע דווקא בכ"ח טבת הכניס זאת? על כך אין הסבר ברור, אך בדרך אפשר לכאורה אפשר למצוא את הקשר לכ"ח טבת בשני דברים. ראשית, אנו נמצאים בפרשת וארא, יום שלישי. כשמסתכלים בחומש, ביום שלישי לפרשת וארא, יש שם הפסוק "והרביתי את אתתי ואת מופתי... וידעו מצרים כי אני ה'" — שהקדוש-ברוך-הוא עושה פעולות שגם הגויים, גם המצרים, יכירו בנוכחות הבורא. וזהו בעצם תוכן הדברים כאן: הספר נועד שגם אלו שאינם מאמינים, המשכילים הרוצים לעקור כל עניין של אמונה בה', יידעו כי אני ה'. זהו קשר אחד.
קשר מעניין נוסף קשור לתאריך כ"ח בטבת. יש ספר הנקרא "מגילת תענית", ואף על פי ששמו "מגילת תענית", אין זו מגילה של ימי תעניות, אלא של תאריכי ימים שבהם אירעו מאורעות משמחים ולכן אסור להתענות בהם. יש בה ציוני תאריכים לאורך השנה עם מאורעות היסטוריים שאירעו בהם. וכשמסתכלים על יום זה, כ"ח טבת — מה אירע בו?
במגילת תענית מסופר, שבזמן שהיו הצדוקים — אלו שאינם מאמינים בתורה שבעל פה ואינם מאמינים באמונה פשוטה באלוקות — חדרו הצדוקים לתוך הרכב הסנהדרין וישבו בתוכה, ואף תלמיד חכם יהודי ראוי לא ישב שם, עד שנעשתה סנהדרין של צדוקים. היחיד שישב שם היה שמעון בן שטח, התנא היחיד שביניהם. אנשים היו באים לשאול שאלות כדרך שבאים לסנהדרין, והצדוקים לא ידעו להביא הוכחות מן התורה לדבריהם, שכן אינם מאמינים בתורה שבעל פה — וכשההוכחה בנויה על תורה שבעל פה, לא ידעו להביא ראיה.
מסופר שם, ששמעון בן שטח התערב ואמר: מי שיכול להביא הוכחה מן התורה — זכאי לשבת בסנהדרין, ומי שאינו יכול — אין לו מה לשבת כאן. פעם אחת נפלה שאלה במקום, ואיש לא ידע, וכולם דממו. בא אחד מזקני הצדוקים והתחיל להתווכח שכן יוכל להסתדר עם זה, ואמר לשמעון בן שטח: תן לי יום, אני הולך הביתה ומחר אביא תשובה. ישב שם גם ינאי המלך. נתנו לו זמן והלך; ישב בינו לבין עצמו ולא מצא שום מקור, וכיוון שראה שאין לו מקור התבייש לחזור לסנהדרין, ונשאר מקום ריק.
אמר שמעון בן שטח: אין מצב שסנהדרין תהיה פחות משבעים ואחד, ואחד לא הגיע — אכניס אחר במקומו. לקח אחד התלמידים היהודים יראי השמים והכניסו במקומו. וכך בכל יום שאל שאלה, וגירר אחר שהלך הביתה ולא חזר, והכניס תלמיד יהודי במקומו — עד שהצליח לסלק את כולם, ונעשתה סנהדרין של חכמים יראי שמים. ובאותו יום שהסתלקה סנהדרין של הצדוקים ובמקומם באה סנהדרין של היהודים — היה זה כ"ח בטבת, ונעשה יום טוב לעם ישראל, שלכן אסור להתענות בו.
וזהו בעצם תוכן הפתגם של כ"ח בטבת: שהצמח-צדק חיבר את חיבורו כדי להשיב לצדוקים שבזמנו — המשכילים — ולענות על כל שאלותיהם ולהוכיח להם כיצד אינם צודקים. זהו אולי הקשר בין הפתגם דווקא לתאריך זה של כ"ח בטבת.