"חדר" השלושים ושישה בהיכל היום-יום.
יום שבת כ"ה טבת ה'תש"ג.
שבת זו היא שבת מברכים חודש שבט. יש כאן שורה החוזרת בכל שבת מברכים לאורך כל ה"היום-יום", וכך הרבי חוזר ומזכיר בכל שבת מברכים מחדש: "מברכים ר"ח שבט" — באותה שבת מברכים את החודש הבא, שבט. "אמירת כל התהילים בהשכמה" — המנהג לומר בכל שבת מברכים, בהשכמה לפני תפילת שחרית, את כל התהילים. "יום התוועדות" — תקנת הרבי הריי"צ שיהיה יום התוועדות בשבת מברכים.
בקטע הבא מתייחס הרבי להפטרה שאומרים בשבת פרשת שמות. ידוע שיש כמה מנהגים באמירת ההפטרה של פרשת שמות: אצל הספרדים נוהגים להפטיר "דברי ירמיהו", אצל התימנים "ויהי דבר ה'" שבספר יחזקאל, ואצל האשכנזים "הבאים ישרש". כיוון שיש כמה מנהגים, מציין הרבי מהי ההפטרה שאומרים ביום זה — "ההפטרה הבאים ישרש", וזה מנהגנו.
שיעורים: חומש, שמות, שביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ה בחודש, פרק קי"ט — מתחילת הפרק, "אשרי", עד סיום אות ל', המסתיים במילים "רחבה מצותך מאד".
תניא, נמצאים בחלק השני של פרק י"ג, מהמילים "אך מאחר", עד המילים "כנגד כולם".
הפתגם עצמו מובא כאן "משיחות אאמו"ר" [אדוני אבי מורי ורבי], היינו שהרבי הריי"צ מתאר ומספר על שיחות שאמר אביו. מקור הפתגם במכתב שכתב הרבי הריי"צ באיסרו חג הפסח תרצ"ט, ושם הוא מביא את מה שאמר אביו, הרבי הרש"ב, לקהל בשבת פרשת ואתחנן תרע"ב.
במכתב מעניין זה מתאר הרבי הריי"צ את כל הסדר: כיצד אמר אביו לפני קבלת שבת מאמר חסידות — חלק מ"ההמשך" הידוע "אם בחוקותי" — ולאחר מכן, בסעודת השבת, האריך לבאר נקודות שונות מאותו מאמר, וסיפר גם סיפורים שונים באותה סעודה. הרבי הריי"צ מתאר שהסיפורים היו כה מרובים, עד שבסיום סעודת השבת כבר האיר היום — כלומר הסעודה נמשכה כל הלילה.
בסיום הסיפורים מובא שם ביטוי חריף מאוד, שדרכה של תורת החסידות נוגעת בעיקר בעבודת ה' — שהחסידות צריכה לבוא לידי ביטוי בעבודת ה'. ומי שסבורים שחסידות היא השכלה בלבד, לימוד שכלי שאינו נוגע לעבודת ה' — חיים בטעות, ורחמנות על גופם ונשמתם. הוא אף אומר שם שמוטב היה שלא ילמדו חסידות כלל, שכן אין הדבר מועיל להם ואף מחללים בכך את החסידות — ביטויים חריפים מאוד.
לאחר מכן אומר הרבי הרש"ב את הפתגם המופיע בציטוט היומי. נעיין במקורו, ביידיש, ובתרגומו: "יציאת מצרים - היציאה מן המיצרים והגבולים". תוכן הדברים: המושג "יציאת מצרים" עניינו לצאת מן ההגבלות, מן המיצרים והגבולים. החסידות היא היציאה מן המיצרים והגבולים המובנים; אף היא סוג של יציאת מצרים, שכן היא נותנת ליהודי את הכוח לצאת מן המיצרים והגבולים של העולם.
אך הוא מסביר שיש הבדל בין יציאת מצרים הכללית, שבה יצא עם ישראל ממצרים, לבין יציאת מצרים שבמשמעות תורת החסידות. יציאת מצרים הכללית היא עניין של "שבירה ועזיבה" — עבודה שעניינה לשבור ולעזוב, כפי שהיה בפועל ביציאת מצרים: הפסוק אומר "וינצלו את מצרים" — הוציאו את כל הניצוצות ממצרים ועזבו אותה, מצרים לקתה במכות, והתורה אומרת לעם ישראל "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". אם כן, יציאת מצרים הכללית היא עניין של לשבור ולעזוב, ולכן עם ישראל עזב את מצרים.
ואילו יציאת מצרים שבחסידות — שהחסידות פועלת אף היא להוציא את האדם מן המיצרים והגבולים — היא מסוג אחר: "בירורים ותיקון". אין היא לשבור ולעזוב, אלא אדרבה — לברר ולתקן. מצד אחד לצאת מן המיצרים והגבולים של העולם, אך בעולם עצמו — היינו שאין אתה עוזב את העולם, ואינך מפסיק לעבוד ולהתעסק בענייניו. אדרבה, כפי שהוא אומר בהמשך, העולם הוא עולם שהקדוש-ברוך-הוא ברא, ויש לו תכלית ומטרה, וצריך להיות בו ולחיות בו — אלא שיש לחיות בו לא בטעות, ושתפיסת העולם תהיה שאין העולם סותר לתורה ומצוות. זה נקרא לצאת מן המיצרים והגבולים.
וכפי שהוא מסביר: להיות בתוך העולם, ובדרך זו להיות ביציאה מן המיצר והגבול של העולם — בהיותנו בתוכו לחיות בלא המיצרים והגבולים שלו, שהעולם אינו מפריע לנו. להוריד את המיצר והגבול — היינו את תפיסת העולם כאילו הוא מסתיר ומפריע ומגביל לענייני תורה ומצוות — ואדרבה, להכיר ולחיות באמת. ומהי האמת? שהעולם עצמו טוב באמת. ומדוע הוא טוב? "דהוה רעוא קמיה יתברך" — שכן זהו רצונו של הקדוש-ברוך-הוא שיהיה עולם, ואם זהו רצונו, ברור שהוא טוב. אם כן, מה נדרש? לצאת מן המיצרים והגבולים, מתפיסת העולם הלא נכונה. וכשיהודי עובד את ה' בדרך החסידות, יכול הוא לצאת מן המיצרים והגבולים של העולם, ויחד עם זאת לחיות בתוכו.
פתגם זה הוא המשך לתוכן הפתגם שקראנו אתמול, בכ"ד טבת — אף שלא נאמרו באותה הזדמנות. אתמול היה הפתגם, שאדמו"ר הזקן רצה שעל ידי החסידות יאירו כל דבר, גם את הלא-טוב; שכן במצרים, כאמור, הוציאו את הניצוצות ועזבו, אך לא תיקנו, ואילו יציאת מצרים שבחסידות היא עניין של תיקון. והקשר של הפתגם לפרשת שמות בולט מאוד, שכן משה רבנו מבקש מפרעה "שלח את עמי", ועניין יציאת מצרים הוא נושאה של פרשת שמות.
בשיעור של אתמול התחלנו לראות את הקשר של הרמז לספרי הרמב"ם שב"היום-יום": ראינו שהתחיל הספר השני ברמב"ם, ספר אהבה. והיום יש כאן רמז להלכות הראשונות של ספר אהבה — הלכות קריאת שמע — שבקריאת שמע, כידוע, יש פרשת יציאת מצרים. וכל הפתגם היומי מבאר את עניין יציאת מצרים, התואם את הלכות קריאת שמע שבספר אהבה, הספר השני של הרמב"ם.