"חדר" השלושים ואחד בהיכל היום-יום.
יום שני כ"ט טבת ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, שמות, יום שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ' בחודש, מפרק צ"ז עד פרק ק"ג.
תניא, אנו בתחילת פרק י"ב. בשיעור של אתמול התחיל פרק י"ב, מהמילה "אחר" עד עמוד 32, המילה "ותענוגיו".
הפתגם היומי קצר, ובו פתגם שאמרו אדמו"ר האמצעי — הרבי קורא לזה "הפתגם התורני של אדמו"ר האמצעי". נקרא את המשפט הראשון בכותרת: "אדמו"ר האמצעי ענה לאחד ביחידות". אדמו"ר האמצעי השיב לחסיד שנכנס אליו ליחידות על שאלתו.
למקרא משפט זה נראה הדבר כאִמרה חד-פעמית, שהשיב פעם למישהו שנכנס אליו ליחידות. אך כשמעיינים בעניין, בתיאורים ובשיחות הרבי הריי"צ וגם אצל הרבי, מבינים שלא היתה זו אמירה חד-פעמית לחסיד מסוים, אלא דרך שבה נהג אדמו"ר האמצעי להדריך את החסידים עוד הרבה קודם שהתמנה לרבי. שלוש עשרה שנה קודם שהתמנה לרבי, בהיותו אברך צעיר כבן שש עשרה, מינהו אביו אדמו"ר הזקן להיות המדריך של החסידים הצעירים, והוא היה מדריך את האברכים עוד בחיי אדמו"ר הזקן.
הוא הדריכם בכיוון זה: שלכל חסיד צריך שיהיה חבר טוב. מהו "חבר טוב"? מי שאדם יוכל להידבר עמו על ענייני תיקון מידותיו — כיצד יוכל לתקן, ומה יוכל לשפר וכן הלאה. הרבי הסביר זאת פעם בשיחה, ואמר שכאשר יש חבר טוב, מצד אחד הוא אינו אתה. שהרי על עצמו "על כל פשעים תכסה האהבה" — אין אדם רואה את בעיותיו שלו, ומצד עיני עצמו הוא מושלם; אבל החבר, אף שהוא אוהב אותו מאוד, יכול לשים לב ולהבחין בסדקים שאצלך, ומכיוון שהוא חבר טוב, ידע בחוכמה ובעדינות להעיר לך ולומר לך כיצד לתקן את העניין.
הרבי סיים ואמר, שאם בזמן אדמו"ר האמצעי היה הדבר נחוץ — שיהיה לכל אחד חבר שיוכל לסייע לו בענייניו הרוחניים — הרי ככל שעברו הדורות והחושך בעולם התגבר, בוודאי ובוודאי שהדבר נחוץ ביותר בזמננו, שיהיה לאדם חבר טוב שיוכל לתת לו עצה טובה וכדומה.
ידוע שהרבי דיבר בעניין זה במשך השנים ועורר עליו בביטויים חזקים מאוד — על המושג שאומרת המשנה "עשה לך רב", שלכל אחד יהיה רב שייתן לו הדרכה והכוונה. הרבי אמר שהדבר מכוון עם אותה הדרכה שאמר אדמו"ר האמצעי, אך בתוספת: שאם מדובר במי שאינו רק חבר אלא יש בו גם המעלה של "עשה לך רב". הרבי אמר, שלרב יש מעלה — הוא מכיר את חוכמת התורה יותר ממך, ויש לו ניסיון חיים רב משלך, ולכן יוכל לתת לך עצה טובה ולעודדך בעבודת ה' — מה שאולי החבר לא יוכל לתת לך. נמצא ש"עשה לך רב" הוא שדרוג של העניין, עד כמה נחוץ שיהיה לאדם עוד חבר.
הרבי דיבר על כך אפילו בהתכנסויות עם ילדים קטנים, ואמר לילדים שכל אחד מהם ידבר עם עוד יהודי — עם חבר, עם המדריך שלו, עם הרב שמלמדו: חַפֵּשׂ מישהו שתוכל לדבר עמו בענייניך האישיים, וזה יעזור לך.
מדוע כה חשוב הדבר, לדבר עם עוד מישהו — חבר, ועל אחת כמה וכמה רב וכדומה? על כך בא כאן המשפט, מה שהשיב אדמו"ר האמצעי לאותו אברך שנכנס אליו ליחידות — וגם זהו משפט שהיה אומרו אף קודם לכן, אלא שהרבי מצטט ספציפית את האמירה שאמר למישהו מסוים ביחידות. אדמו"ר האמצעי אמר לו כך: "כשאחד מדבר עם השני בענייני העבודה והם לומדים יחד" — לומדים יחד את העניין, מחפשים יחד את הפתרון ומגיעים לעצה.
מהי המעלה? מדוע אינך יכול לעשות זאת לבד, ומדוע אתה זקוק לעזרת אחר? הרבי אמר משפט מעניין: "הרי אלו שתי נפשות אלוקיות כנגד נפש טבעית אחת". כששניים מדברים יחד, נמצא שיש כאן שתי נפשות אלוקיות הבאות יחד להתגבר על נפש טבעית, נפש בהמית אחת. ביאור הדברים: לכל אדם יש נפש בהמית ונפש אלוקית, ויש לו מלחמה. אך מלחמה של אחד מול אחד — פעם זה מנצח ופעם זה מנצח, כמו שכתוב "ולאום מלאום יאמץ", פעם גובר זה ופעם גובר זה. אבל כשמדובר בשניים מול אחד — כמו שאמר הרבי בשיחה לילדים, שאפילו ילדים יודעים שכשיש מריבה של שניים מול אחד, ברור שהשניים ינצחו את האחד — כך גם כאן זה שניים מול אחד.
מדוע זה "שניים מול אחד"? יש בזה שני ביאורים. ביאור אחד שאמר פעם הרבי הריי"צ, והרבי אומר את אותו ביאור אך בניסוח הלכתי. הרבי הריי"צ אמר, שאצל כל אדם הנפש הבהמית היא עם הניואנסים האישיים שלו — סוג התאווה שלך, בדיוק מה שאתה מחפש — ואין זה בדיוק מה שהשני מחפש. לכן, כשאתה עומד מול הבעיה שלך, מול התאווה שלך, ומדבר עם החבר, הנפש הבהמית של החבר אינה בצד הנפש הבהמית שלך, כי בנקודה זו אין לה עניין; אולי יש לה עניינים משלה, אך מול הבעיה הספציפית שעליה אתה מדבר, אין הנפש הבהמית של החבר עמה. מי אפוא בא לעזור לך? הנפש האלוקית שלך, הרוצה להתגבר על הנפש הבהמית, ובעניין זה גם הנפש האלוקית של החבר רוצה לעזור לך. נמצא שיש כאן שניים מול אחד.
הרבי הוסיף על כך ואמר זאת בסגנון הלכתי, שכן דבר זה מופיע גם בהלכה בהרבה עניינים וסיטואציות. לשון ההלכה, שמקורה בגמרא: "אין אדם חוטא ולא לו" — כלומר, אין אדם עושה חטא אם אין לו אינטרס ורווח בדבר; אין אדם חוטא בשביל מישהו אחר. הנפש הבהמית אינה זקוקה לשני ואינה באה להחטיא נפש בהמית אחרת; היא תעשה זאת רק כשיֵצא לה מזה איזה תועלת, אך לצורך השני לא תעשה זאת. הנפש האלוקית, לעומת זאת, כל עניינה לעזור לזולת בלי אינטרסים.
ממילא, כששני אנשים מדברים, הנפש הבהמית של השני לא תבוא לעזור לנפש הבהמית שלך, כי אין לה עניין בכך — כל נפש בהמית היא לעצמה; אך הנפש האלוקית של השני יש לה עניין לעזור לך. נמצא שוב שיש כאן שניים מול אחד — ואצל כל אחד מהם זה שניים מול אחד. לכן תמיד טוב לדבר עם מישהו אחר, ואז מגיעים תמיד לתוצאה הטובה, לניצחון הגדול והטוב. וזו התועלת הגדולה — הן בחבר, והן, כפי שאמר הרבי והזכרנו קודם, ב"עשה לך רב", שאין ספק שדבר זה מביא הצלחה גדולה מאוד.