"חדר" השלושים בהיכל היום-יום.
יום ראשון ט' בטבת ה'תש"ג.
שיעורים: ביום זה מתחילים ללמוד חומש חדש — חומש שמות. יום ראשון, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ט בחודש, מפרק צ' עד פרק צ"ו כולל.
תניא, מתחילים ביום הזה את פרק י"ב, המתחיל במילה "והבינוני", ומסיימים בעמוד 32 במילים "כל ימיו". הפתגם היומי קצר.
אחת ממטרותיו של ספר "היום-יום" היא להנחיל את תקנת הרבי הריי"צ בלימוד שלושת השיעורים היומיים — חומש, תהילים ותניא. תקנת התניא ניתנת לנו בכל יום ויום, שכן ספר התניא חולק לראשונה על ידי ה"היום-יום"; כך שבכל יום המופיע בכותרת שיעור התניא היומי — זו ההנחלה היומיומית של שיעור התניא. נוסף לכך, ישנם במהלך השנה פתגמים המחזקים גם את שיעור החומש היומי ואת שיעור התהילים היומי, והפתגם היומי שלנו בא לחזק את הלימוד היומי בשיעור חומש עם רש"י.
מקור הדברים שמביא הרבי בפתגם היומי הוא שיחה שאמר הרבי הריי"צ בדיוק שנה קודם לכן, בשבת פרשת שמות תש"ב. הרבי הריי"צ פתח את ההתוועדות ואמר, שהמנהגים הנהוגים בליובאוויטש אינם רק אותם מנהגים המיוסדים על הלכה או על הידור מצווה — אף שיש גם כאלה — אלא במנהגים המיוחדים הנהוגים בליובאוויטש יש עניין רוחני הנוגע בנפש. מנהגים אלו, כשנוהגים בהם, מעמידים את הבית על בסיס חזק של עבודת ה' ומשפיעים על כל בני הבית.
לאחר מכן הוא מביא, שיש שם מנהגים השייכים לכלל החסידים, שכולם צריכים לנהוג בהם, ויש מנהגים אישיים של רבותינו נשיאינו בעצמם. לאחר הקדמה זו הוא מביא את הפתגם: בפתגם עצמו יש חלק הנוגע לכולם, ובהמשך הוא אומר שבזה עצמו יש גם משהו ייחודי לרבותינו נשיאינו.
כנראה שבמשך שנים רבות, מאז אדמו"ר הזקן, היה הדבר נהוג אצל יחידי סגולה — לא מנהג בהתפשטות גדולה אצל כל החסידים, אלא מקובל מדור לדור אצל אותם חסידים שידעו עליו. ומהו? "מלמד רבינו הזקן - תקנה מהזמן ההוא - שכל יום ילמדו פרשה חומש עם פירוש רש"י מפרשת השבוע" — תקנה שהתחילה מאז אדמו"ר הזקן, ללמוד בכל יום את הפרשה בחומש עם פירוש רש"י מפרשת השבוע. תקנה זו כבר החלה עם אדמו"ר הזקן, והרבי הריי"צ נתן לה עוצמה ופרסום גדולים מאוד.
באותה שיחה מוסיף הרבי הריי"צ, שאצל רבותינו נשיאינו היה גם סדר שהיו לומדים, מלבד פירוש רש"י, פירוש נוסף, ובכל שנה היו מוסיפים פירוש אחר — פעם אבן עזרא, פעם הרמב"ן, ופעם אור החיים. הוא מסביר שמטרת לימוד הפירוש הנוסף היא להתעצם עם נשמתו של אותו מפרש, וזה מסייע ללמוד דברים נכונים. יש שם ביטויים מעניינים מאוד, אך זו הנהגה אישית של רבותינו נשיאינו; ואילו ההנהגה הכלל-חסידית, שצריכה להיות אצל כולם, היא מנהג לימוד פירוש רש"י.
רעיון לימוד פירוש רש"י בכל יום כתוב למעשה גם בשולחן ערוך. בהלכות העוסקות ב"שניים מקרא ואחד תרגום" שיש לומר בכל שבוע, כתוב שירא שמים ילמד בכל שבוע לא רק את הפרשה עם התרגום, אלא יוסיף גם את פירוש רש"י.
הרבי הריי"צ מביא הלכה זו ואומר בסיום הפתגם, במשפט האחרון, בצורה מעניינת: זהו מנהג שלא רק החסידים נוהגים בו, אלא "כן נהגו הרביים", נשיאי חסידות חב"ד. וברגע שהרביים נהגו בו, יש בהלכה מושג של "מעשה רב" — שדבר שהרב עצמו נוהג בו מקבל תוקף הלכתי ברמה אחרת; וכאן מדובר במנהג שרבותינו נשיאינו בעצמם נהגו בו, ולכן בוודאי ובוודאי שהוא מחייב כל חסיד וחסיד.
במשך השנים היו ביטויים רבים ונפלאים שדיבר הרבי בהתוועדויות, עד כמה מנהג זה משפיע על החיים. הרבי אף הסביר שאין הכוונה רק ללמוד ולומר את מילות הפרשה היומית עם רש"י, אלא בעיקר להוציא מכך את ההוראה — כפתגם הידוע "לחיות עם הזמן", לחיות עם פרשת השבוע, ולראות בכל יום כיצד חיים עם עניין הפרשה.
יש ביטוי מעניין שכתב הרבי באלול תש"י ליהודי מסוים, המופיע באגרות קודש חלק ג'. הרבי כותב לו (במקור ביידיש, ובתרגום): "תקוותי שהוא ובני ביתו יהיו כלים טובים לקבל ברכותיו של הרבי בגשמיות וברוחניות". ואז הסיום המעניין: "מהדרכים להכין את הכלים ולשמור על השיעורים שהרבי העניק" — והדבר הראשון שהוא מונה שם: "בכל יום פרשה חומש עם פירוש רש"י" מפרשת השבוע. כלומר, זהו כלי שעל ידו מקבלים את ברכותיו של הרבי; וכמובן, ישנם גם השיעורים הנוספים — תהילים ותניא.
במכתב מעניין אחר, יהודי כתב פעם לרבי שהוא דווקא מקפיד ללמוד חומש בכל יום, ורצה לפטור את עצמו משאר השיעורים באומרו "איני מצליח בתהילים ובתניא". על כך כתב לו הרבי: מה אתה חושב, לטובת מי נקבעו השיעורים שהרבי קבע? הם לטובתך, ומביאים לך את הטוב הכי גדול בחיים; ואם ברצונך להשתחרר מחובת השיעורים היומיים, דע לך שאתה משתחרר גם מן הטובות שהם מביאים לך.
אי אפשר זה בלא זה. אם רצונך לקבל את כל השפע והטוב שהשיעורים הללו מביאים, חובה לחיות אותם ולהקפיד עליהם — שלא יעבור יום בלי לימוד השיעור היומי עם פירוש רש"י. זהו המסר שהרבי מבקש להעביר בפתגם היומי.