"חדר" העשרים ושישה בהיכל היום-יום.
יום רביעי ט"ו טבת ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויחי, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ט"ו בחודש, שני פרקים — פרק ע"ז ופרק ע"ח.
תניא, מתחילים ביום הזה מפרק י', מהמילה "והנה" עד המילים "כמו השנאה".
הפתגם היומי מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון מביא הרבי תיקון מאחת ההגהות שהגיה הרבי הרש"ב על ספר ה"תורה אור", בהגהה על אחד ממאמרי פרשת ויחי; ובכך הרבי גם מעורר, כמובן, ללמוד את הפרשה החסידית — את ה"תורה אור" השבועי. לכן מכניס הרבי תיקון באחד הקטעים, כדי שלאדם הלומד יזרמו הדברים כראוי.
מדובר, כפי שנאמר ב"תורה אור", ב"דיבור המתחיל אוסרי" — המאמר המתחיל במילים "אוסרי לגפן". פסוק זה, "אוסרי לגפן", נאמר בפרשת ויחי ביום רביעי, שהוא היום שבו מדבר פתגם זה. "סעיף המתחיל והנה זהו". דיברנו כבר בעבר שב"תורה אור" חלוקת הקטעים אינה מסומנת באותיות א' ב' ג', אלא יש חלוקת קטעים בלבד, ולכן אין מציינים איזה סעיף. "סעיף המתחיל והנה זהו" — כדי שנדע במה מדובר — ואז בא התיקון מה צריך להיות.
כדי שנבין את התיקון, ניתן מעט רקע על תוכן המאמר. באותו מאמר ב"תורה אור" מסביר אדמו"ר הזקן מה ההבדל בין עבודת המצוות של יהודי כיום בעולם הזה — שעל ידי קיום מצוותיו מזכך את ענייני העולם — לבין המעלה הגדולה יותר שתתווסף בתחום זה בימות המשיח.
נקרא קטע אחד שלפני התיקון: "והנה זהו כל עבודתנו בקיום המצות בזמן הזה" — מהי עבודתו של יהודי בזמן הזה? "להמשיך לנפש שתתעלה בעילוי אחר עילוי לאור באור ישראל סבא ברוך הוא, ותהיה הנפש צרורה". כלומר, עיקר העבודה בזמן הזה הוא שנפש האדם תתעלה ותתרומם.
אך תכלית השלמות של ימות המשיח בקיום המצוות ובמעשה הקורבנות — מה תהיה? כשיבוא המשיח, יהיה כמובן קיום המצוות, ויתווסף מעשה הקורבנות שאין לנו כיום בית מקדש. מה יתווסף בהקרבת הקורבנות? לשון המאמר: "שיהיו הקרבנות, כבשים ופרים כו', גם כן נכללים ומתעלים בעילוי אחר עילוי באור אין סוף". כלומר, המעלה תהיה כזו שגם כל הבהמות יתעלו ויתרוממו.
"אך למה היום אי אפשר?" מדוע כיום אין דרך לרומם דברים אלה? "בזמן הגלות אי אפשר לנפש האדם להעלותם ולקשרם במקומם" — בזמן הגלות אין הנפש יכולה להעלות את הבהמות והכבשים וכו', משום שהיא עצמה מקושרת למטה; הנפש עצמה נמצאת למטה, ובקושי יכולה להעלות את עצמה, ואינה יכולה להעלות דברים אלה.
אבל בימות המשיח, "שיקוים ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר", ו"נשמות ישראל יהיו במעלה" — מה יהיה אז? "אז יהיה זמן קיום המעשה והעלאת ניצוצות שנפלו". מכאן מתחיל הציטוט שאנו רואים ב"היום-יום". מהו "קיום המעשה והעלאת ניצוצות שנפלו"? "אפילו הבהמות יתעלו" — כאן מתווספת המילה "יתעלו", שכנראה אינה מופיעה בדפוס שלפנינו, ולכן הוסיפה הרבי — "אפילו הבהמות יתעלו כמו שהיה בתחילת בריאת העולם". במאמר במקור כתוב "וכמו שהיה", והרבי מוריד את ה-ו' ואומר "כמו" בלבד. זהו התיקון הספציפי שמביא הרבי בפתגם.
עתה נראה את החצי השני של הפתגם היומי, שלאחר התיקון. חלק זה הוא קטע ממכתב שכתב הרבי הריי"צ לכמה וכמה יהודים בחודש אייר תש"ב. הוא כתב כמה וכמה מכתבים בנושא, וביקש שיצטטו קטע ספציפי זה כמעט מילה במילה, ושיפרסמוהו בכל דרך אפשרית. נקרא משפט או שניים מתוך אחד המכתבים שמהם ציטט הרבי את הקטע.
כהקדמה הוא כותב: "נחוץ הדבר במאד מאד, אשר הרבנים שליט"א יפרסמו ברבים בבתי כנסיות ובכל מקום ומקומות הרבים ובעיתונים, הכרזה כעין להלן" — אביא קטע, וברצוני שיפרסמוהו בכל מקום, "בלשון הקודש, ולהעתיקה גם בשפה המדוברת", שיהיה מתורגם בכל שפה אפשרית, "למען אשר הכל יבינו וידעו מאי ענינן של הצרות" — מדובר בתש"ב, בזמן השואה — "ומה ה' דורש מאתנו".
מכאן מגיע הציטוט שמביא הרבי ב"היום-יום": "הסכת ושמע ישראל" — פונה ליהודי: הקשב ושמע מה ברצוני לומר לך. "העת הזאת היא מועד הגאולה על ידי משיח צדקנו, והיסורים הבאים עלינו" — כל הצרות הגדולות שבאותם ימים — "הם חבלי משיח". וכיצד תהיה הגאולה? "ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה" — הדרך היחידה שתביא לגאולה היא עבודת התשובה.
ואז הוא אומר משפט חריף: "אל תאמינו לנביאי השקר, המבטיחים לכם ישועות ונחמות אחרי כלות המלחמה". ב"נביאי השקר" מתכוון הרבי הריי"צ, כפי שהוא כותב במכתב אחר בחריפות, לראשים מסוימים — שאף כותבם בראשי תיבות — ומתכוון לראשי הציונות וכדומה. הוא אומר שבנאומיהם, כאילו אין להיגאל עוד על ידי משיח צדקנו; הם אינם מאמינים כלל בביאת המשיח, ומדברים נגד השם ונגד תורתו. יש שם עוד ביטויים חריפים מאוד שהוא כותב נגדם, וכאן הוא מרמז על כך.
"אל תאמינו לנביאי השקר, המבטיחים לכם ישועות ונחמות אחרי כלות המלחמה. זכרו את דבר ה'", ואז הוא מצטט את הפסוק מירמיהו (פרק י"ז, פסוק ה'): "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו" — אדם השם את כוחו בבשר ודם, בבני אדם — "ומן ה' יסור לבו". הדרך היחידה שתביא לישועה היא התשובה: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך, והכן עצמך ובני ביתך לקבל פני משיח צדקנו הבא בקרוב ממש".
לאחר מכן, באותו מכתב, ישנה אריכות שלמה שבה כותב הרבי הריי"צ, שאם יפרסמו הרבנים נוסח כזה לכל היהודים בכל השפות, יעורר הדבר את עם ישראל ויעודדם לקיים תורה ומצוות, ומי שמשתתף בתעמולה לפרסם זאת — אשרי חלקו. לאמיתו של דבר, אין זה משנה באיזו מפלגה ובאילו מקומות נמצאים האנשים; אדם צריך לדעת שהכול הוא חבלי משיח, ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה — זו האמת האמיתית.
ושוב הוא כותב: "עשו כל אשר בכחכם לפרסם הפסקה הנ"ל בכל אופני פרסום, בכדי שתגיע לכל בני ישראל ובית יעקב, ואתם צריכים להיות מהראשונים הנוטלים חלק בתעמולה זו, לזכות את הרבים שיפרסמו את הפסקה הנ"ל בכל מקום ומקום, ולעשותה לשיחה בפי הבריות" — שאנשים ידברו על ביאת המשיח "ובתשובה", שנזכה להיות מאלה המקבלים את פני משיח צדקנו בקרוב ממש, בחסד וברחמים.
וכאן נקודה מעניינת: אותו קטע ספציפי שמציין הרבי לקוח ממכתב מכ"ה אייר תש"ב, והרבי מציין שזהו המקור שממנו לקח את הקטע. אולם אם מעיינים באגרות קודש של הרבי הריי"צ, יש שלושה ימים קודם לכן מכתב שכתב לחסיד אחר, ובו מופיע אותו לשון בדיוק, מילה במילה; ואף על פי כן מציין הרבי שהמקור הוא מכתב זה דווקא, ואינו מציין את המכתב הקודם.
ולכאורה, מה ההבדל, ומה יש במכתב זה שאין בקודמו? כל הלשונות החזקים על הצורך לפרסם זאת בכל מקום ולעשות בכך תעמולה — במכתב זה מופיעים, ואילו בקודם, אף שגם שם כתוב שצריך לפרסם, אין הדבר בביטויים חזקים כאלה. אשר על כן, נראה שהרבי לקח את הציטוט והכניסו ל"היום-יום" מן המכתב שבו מודגש עד כמה גדול עניין הפרסום.
גם לקטע זה יש קשר מיוחד ליום זה, יום רביעי של פרשת ויחי. שכן ביום רביעי בפרשת ויחי כתוב הפסוק המפורסם שאומר יעקב אבינו לבניו: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". זהו בדיוק הנושא שעליו מדבר הפתגם — לעורר את היהודים לדבר על משיח, ולדעת שזה הדבר היחיד המצפה לנו, ואין דבר אחר: עבודת התשובה למשיח. וכידוע, אז היה על הרבי הריי"צ לצאת בקריאתו המפורסמת "לאלתר לתשובה, לאלתר לגאולה" — שזהו בעצם המסר המופיע כאן.