"חדר" העשרים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום שלישי י"ד טבת ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויחי, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ד בחודש, מפרק ע"ב עד פרק ע"ו כולל.
תניא, בפרק ט', מהמילה "ויעקב רב" עד "שבזוהר הקדוש".
נעיין בפתגם עצמו, המספר סיפור מעניין על הסבא משפולי. מי היה הסבא משפולי? יהודי צדיק גדול, שחי בזמנו של הבעל-שם-טוב, כפי שנראה, והיה גם מתלמידי תלמידיו של הבעל-שם-טוב.
מדוע נקרא בשם זה, "הסבא משפולי"? הסבר אחד: "סבא" הוא כינוי של כבוד, כמו "הרב", "הגאון", "הצדיק". בספר "סיפורי חסידים" של הרב זוין מובא סיפור, שביום הברית של הסבא משפולי, כשהיה תינוק בן שמונה ימים, בא הבעל-שם-טוב לברית — שכן אביו היה קשור לבעל-שם-טוב — וכינה את התינוק ביידיש: "הוא זיידע [סבא]", כינוי של ברכה לאריכות ימים, כלשון הכתוב באברהם אבינו "ואברהם זקן בא בימים". מאז נדבק בו הכינוי מקטנותו, ולכן נקרא "הסבא משפולי".
על כל פנים, במכתב שבו מביא הרבי הריי"צ סיפור זה, הוא מקדים ואומר: "מסופר אודות ה"שפאלער זיידע"" ["זיידע" ביידיש: סבא] — "שהיה איש נלהב מאד ביתר שאת על שאר חבריו" — ביחס לשאר תלמידי המגיד ממזריטש, חבריו של הסבא משפולי, היה איש נלהב מאוד, מלא התלהבות, חמימות וחיות.
ידוע שהצטיין במיוחד באהבת ישראל, באופן חריג ביחס לכולם, ועסק רבות בפדיון שבויים — שגם הוא ביטוי של התמסרות להצלת יהודי מן המצר. כן ידועים ניגוניו המפורסמים של הסבא משפולי המוכרים לנו, כגון הניגון "הופ קזאק" והניגון "קול ביער אנכי שומע". יהודי נלהב מאוד היה.
ומה סיפר? בביקורו אצל רבנו הזקן בליאדי — בשנת תקס"ט או תק"ע — סיפר לו שראה את הבעל-שם-טוב בהיותו בן שלוש.
נעשה חשבון כמה שנים חלפו מאותו מעשה: הבעל-שם-טוב הסתלק בתק"כ, וכשהסבא משפולי מספר זאת בתק"ע — הרי זה חמישים שנה לאחר מכן, ובוודאי אף יותר, שכן ראה את הבעל-שם-טוב בגיל שלוש. נמצא שהוא מספר סיפור שחלפו ממנו חמישים שנה לכל הפחות.
וכך סיפר: בהיותו בן שלוש שנים ראה את הבעל-שם-טוב, ובלשונו ביידיש: "הוא הניח עלי את היד הקדושה שלו, ומאז חם לי". זהו שאמרו עליו שהיה חם באהבת ישראל, איש נלהב מאוד — לפי שהבעל-שם-טוב הניח עליו בגיל שלוש את ידו הקדושה על ליבו, וזה פעל עליו מאוד.
סיפור זה מביא הרבי הריי"צ במכתב שכתב לחסיד ושמו הרב זליג סלונים, שהיה אז בן עשרים ושמונה. הרב זליג סלונים סיפר במכתבו, כנראה, שהשתתף בוועידה של רעים אהובים — כמה חברים וידידים — וכתב על עצמו שהיה מן הצעירים שבקבוצה. על כך מביא לו הרבי הריי"צ סיפור זה, ואומר לו: אף שאתה קטן וצעיר, הרי ראית — היית בליובאוויטש מימים, וראית את הרבי [הרבי הרש"ב]. ולכן, כלשון המכתב, "וגם קטן וצעיר, צריך להיות בהתעוררות גדולה באופן שיפעל גם על זולתו" — גם אם אתה הצעיר שבכולם, ביכולתך להשפיע על כולם. ומביא לו את סיפור הסבא משפולי, שקבלת ידו של הבעל-שם-טוב פעלה עליו שיהיה כל חייו איש נלהב.
ובסיום המשפט, כפי שגם הרבי הריי"צ מסיים במכתבו לרב זליג סלונים, כתוב: "תנועת צדיק, ומכל שכן ראיה או שמיעת קול, צריך לפעול שלא ישכח לעד". כלומר, כאשר אתה חווה תנועה של צדיק, רואה את הצדיק או שומע את קולו — עליך לפעול על עצמך שתנועה זו תלווה אותך כל חייך ולא תישכח.
"צריך לפעול" — ובפשטות. לא נאמר שתנועת צדיק פועלת מאליה שלא תישכח לעד; אין הדבר נפעל מעצמו, אלא צריך לפעול, כלומר לעשות מעשה בדבר ולהשקיע בו. הדבר מזכיר פתגם אחר, שברכה מן השמים דומה לגשם: הגשם ברכה גדולה, אך אם אין האדם חורש וזורע, אין לברכה זו ביטוי. כך גם כאן — כדי שתנועת צדיק תפעל, על האדם להתאמץ ולפעול שהדבר יתרחש.
וראיתי מי שכתב לבאר מה הקשר בין פתגם זה ליום שלישי של פרשת ויחי, י"ד טבת. יש שאמר רמז: י"ד טבת — "יד טובה". אך מהו הקשר לפרשה? צריך עיון, שכן לכאורה היה פתגם זה מתאים יותר ליום הקודם, ליום שני של פרשת ויחי. מדוע? כי ביום שני מסופר על תנועת צדיק — על יעקב אבינו, בלשון "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים"; תנועת הצדיק של יעקב אבינו מסופרת ביום שני של פרשת ויחי.
ובכל זאת בחר הרבי להכניס פתגם זה למחרת, ביום שלישי של פרשת ויחי. אולי בכך יש רמז, שתנועת הצדיק שהיתה ביום שני — "צריך לפעול שלא תישכח"; כלומר, לא רק באותו יום ובאותו רגע שבו היא מתרחשת חי אותה האדם, אלא גם לאחר מכן, אף יום למחרת. הסיפור מלמד שהסבא משפולי חי חמישים שנה לאחר מכן, ועדיין פעלה בו תנועת הצדיק — שכן על האדם לפעול שהדבר לא יישכח לעד, ולחיות תמיד באופן חזק, כדי שתנועה, ראייה או שמיעה יכניסו בו אנרגיות רבות.
גם עניין הראייה והשמיעה מעורב בכך, שכן זו פרשת ויחי, ונאמר על מנשה ואפרים "כי ראובן ושמעון יהיו לי": "ראובן", כמבואר בחסידות, ענינו ראייה, ו"שמעון" ענינו שמיעה. הרי שמתחבר כאן הכול — תנועת היד והברכה שיהיו "ראובן ושמעון". כל תנועה, וכן ראייה ושמיעה, צריכה לפעול שלא תישכח לעד, בעזרת השם.