"חדר" העשרים וארבעה בהיכל היום-יום.
יום שני י"ג טבת ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויחי, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ג בחודש, מפרק ס"ט עד פרק ע"א כולל.
תניא, אנחנו באמצע פרק ט', מהמילים "הכי נאה" עד המילים "קריש פיש".
פתגם קצר שמקורו במכתב שכתב הרבי הרש"ב לרבי הריי"צ, ומן הדברים שהרבי שמע בשנת תר"ץ מהחביב, מהרב אריה. הרבי כתבו ברשימותיו, וכאן מעתיק את הפתגם. פתגם קצר מאוד הוא, אך המסר שלו נפלא ומחייב.
נקרא תחילה את כל הפתגם כלשונו, ואחר כך נרחיב בו מעט. המשפט הראשון: "כשמעמידים פנס, מתקבצים החפצים סביב האור" — משל, כמובן — "כי אור ממשיך" [ביידיש: אור מושך]. האור מושך את האנשים לבוא אליו.
ללשון "כשמעמידים פנס": יש מכתב שכתב הרבי למשפיע הרב ניסן נמנוב בשנת תשי"ב, שהיה משפיע בישיבה בברינואה שבצרפת. הרבי מעורר אותו לעשות תוכניות להתוועדויות שצריך לערוך בחודש כסלו, וכותב לו שיש לדאוג שההתוועדויות לא יתקיימו רק בישיבה או בבתי החסידים, אלא יתקיימו גם בכל בתי הכנסת השייכים לעניין, וכן שיש להשתדל שההתוועדות תפורסם בעיתונים ובדרכים נוספות.
הרבי מסביר לו את הרעיון — מדוע צריך שהדבר יתפרסם: מאחר שיש את הפתגם "כשמעמידים פנס", המושך את האור, צריך שגם הנמצאים בחוץ יֵדעו שהעמידו פנס, ואם יֵדעו — יתקבצו גם הם סביבו.
והיכן צריך להעמיד את הפנס? ברחוב — במקום שהוא "חוץ". יש שאפשר להגיע אליהם באופן ישיר ולדבר עמם, ויש שאי אפשר אפילו לפגוש אותם ואינך מכירם; אך עצם העובדה שאתה מפרסם ויודעים שהעמדת פנס — היא עצמה מושכת את האור.
וכפי שהדגיש הרבי פעם בשיחה פתגם שונה בלשונו אך זהה ברעיונו: הרבי הרש"ב אמר פעם שחסיד הוא כמו "פנסאי". "פנסאי" — שכן פעם היה הסדר שברחובות היו מוקדי תאורה, והיה על אדם להסתובב עם לפיד אש, להגיע לכל מוקד האמור להפיץ אור ולהדליקו. כך הוא החסיד: יש הרבה יהודים, וכל יהודי הוא פוטנציאל לאור, ולכן צריך ללכת ולהאיר.
ובאותה הזדמנות אמר הרבי: לפעמים אינך רואה אנשים סביבך — אולי מפני שאין אנשים, או מפני שהם נמצאים אך נחבאים בכל מיני חורים וסדקים. עדיין אין אתה פטור מתפקידך: עליך להדליק את הפנס, ואז יתקבצו סביבו אנשים שישמעו שיש כאן פנס, ובסופו של דבר יהפכו גם הם בעצמם לפנסאים.
הביטוי שבפתגם — מי מתקבץ? "מתקבצים החפצים באור". בביטוי "חפצים" יש דגש מעניין מאוד. בשנת תש"ח כתב הרבי מכתב לחסיד הרב יהודה חיטריק, ועורר אותו שהוא יכול לפעול על יהודים אחרים ולקרבם לחסידות — כמו שמן, שתכונתו לפעפע בכל דבר ולחדור לכל מקום.
הרב חיטריק כתב לרבי בחזרה ושאל מה לעשות עם אנשים המסוגרים בתוך עצמם ובתוך עולמם, שקשה להגיע אליהם — כיצד אפשר להוציאם ממצב זה? השיב לו הרבי בפתגם זה, ואמר לו: דייק בלשון. כתוב "כשמעמידים פנס מתקבצים החפצים באור" — מהם "החפצים"?
הרבי אומר שכתוב בחסידות שיש הבדל בין המילה "חפץ" למילה "רצון": "רצון" הוא רצון חיצוני, ו"חפץ" מבטא רצון פנימי. משמעות הדבר: יש יהודים האומרים כלפי חוץ שאינם רוצים כלל, שאינם שייכים ואינם מעוניינים; אך האמת היא שכל יהודי, בתוך תוכו הפנימי, רוצה — אין יהודי שאינו רוצה, כפסק הרמב"ם הידוע בענייני גירושין, שכל יהודי באמת רוצה לעשות את רצון ה'.
ממילא, מאחר שכל יהודי רוצה באופן פנימי, גם אם אין הדבר נראה כרגע בגלוי, הרי כל יהודי הוא "חפץ" בדבר. ואם רק תעמיד פנס, תגרום שכל היהודים החפצים — ומיהם החפצים? כל יהודי הוא חפץ — יתעורר בהם החפץ הפנימי כלפי חוץ, ואז באמת יבואו ויתקרבו לפנס.
במכתב אחר כותב הרבי, שאם נאמר "מעמידים פנס" והפנס מושך אור — הרי כאשר אתה מעמיד את מאור החסידות, המאור שבתורה שהוא תורת החסידות, שהוא הרבה יותר מפנס, בוודאי ובוודאי שיתקבצו סביבו. וזה צריך להיעשות באופן שגם מי שנמצא ברחוב אחר, שאינו סמוך לפנס ולמאור שהודלק — צריך להעביר לו את המסר באותיות המתאימות, שיֵדע שכאן יש פנס, שכאן מדליקים את האור, וזה עצמו ימשוך אותו.
וזה מביא אותי לנקודה מעניינת שכתב פעם הרבי הריי"צ. היו חסידים שכתבו לרבי הריי"צ שתי טענות, אולי שתי שאלות: האחת — שאין להם למי לדבר חסידות; רוצים הם, אך אין למי, אין עם מי. והשנייה — גם אם יש "קליינטים", אין מי שיאמר; אף האנשים עצמם אינם מרגישים ראויים ומתאימים דיים לומר.
הרבי הריי"צ היה משיב להם כך: על הטענה שאין למי לומר — צריך לזכור את הפתגם ששמעתי מאבי, שכתב לי במכתב, "כשמעמידים פנס, מתקבצים החפצים בו". מה פירוש "אין לך למי לומר"? תעמיד פנס, ותראה שפתאום יש כאלה המתעוררים ורוצים, ויתקבצו סביבך.
ועל הטענה השנייה, שאין מי שיאמר, ושאתה מרגיש שאינך שייך — פעמים רבות היה הרבי הריי"צ אומר: "ראיתי במוחש", שאדם החושב שאינו יכול, מתחיל, ולאחר זמן רואים לפתע שהוא מצליח לומר בצורה נפלאה וטובה, וגורם ממש לתחייה, לתחיית המתים, בכל סביבתו. כך גם אדם החושב שאינו יודע, אינו יכול ואינו מסוגל — תתחיל מן ה"לא יודע" שלך, ובסופו של דבר תראה שגם אתה יכול לפעול הרבה מאוד.