"חדר" העשרים ושניים בהיכל היום-יום.
יום שבת י"א טבת ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויגש, שביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"א בחודש, מפרק ס"א עד וכולל פרק ס"ה.
תניא, מתחילים ביום הזה ללמוד את פרק ח' מתחילתו, מהמילים "בעוד זאת" עד המילים "שעסקו בהן".
הפתגם היומי, שמקורו הכתוב ביידיש, נלקח משיחה שאמר הרבי הריי"צ באחרון של פסח תש"ב, בהיותו בארצות-הברית, בברוקלין. משהגיע הרבי הריי"צ לארצות-הברית עורר מאוד, בתנועה חזקה ביותר, שיהודים יחזרו דברי תורה בכל מקום שהולכים — במחשבה ובדיבור. הוא דיבר על כך בתוקף רב, שחובה לחמם את אוויר הרחוב ולטהרו, ואמר: "כל אחד יכול ללמוד לפחות שתיים-שלוש משניות בשבוע" — שאין זה הרבה — "ולחזור עליהן בעל-פה כדי לטהר את אוויר הרחוב". ובהמשך לאמירה זו בא הפתגם שלפנינו.
הפתגם אומר כך, ובתרגום מיידיש: "חיי האדם תלויים באוויר שבו הוא נמצא; ובלא אוויר אי אפשר לחיות; ובאיזה אוויר שהאדם חי — כזה הם חייו". האוויר משפיע מאוד על החיים.
אוסיף, שבאותה תקופה כתב הרבי מכתב מעניין מאוד בנושא, לבאר ולחזק עניין זה של לימוד בעל-פה וחזרת אותיות. המכתב, הנדפס באגרות קודש של הרבי, מבאר בהרחבה שחיי האדם תלויים באופן כללי בשני מרכיבים: אכילה ושתייה, ונשימה. ולנשימה ערך חשוב יותר מאכילה ושתייה, שכן אכילה ושתייה הן רק בזמנים מסוימים ביום, ואילו לנשום חייב האדם כל העת.
הרבי מביא מקורות שונים, שכשם שבאכילה ושתייה אנו רואים שאם המאכל אינו כשר הרי זה משפיע מאוד על האדם — עד שהדבר יכול להביאו, לא עלינו, אפילו לענייני כפירה — וכן איכות המאכל משפיעה עליו גם בגשמיות פשוטה; אם כן, אם במאכל, שאינו נחוץ כאוויר שכן הוא רק לעתים, ובכל זאת כשרותו משפיעה על האוכל — קל וחומר באוויר, הנצרך הרבה יותר מן המאכל, שהאדם נושמו כל העת ומכניסו לתוכו. גם באוויר קיים המושג שצריך שיהיה אוויר טהור ונקי; והאוויר נעשה נקי וטהור על ידי אמירת דברי תורה בתוכו.
כשאתה חוזר בסביבתך דברי תורה ומוציאם מפיך — והרי המילים שאדם מוציא מפיו נמשכות באוויר, והאוויר מעביר אותן לכל אשר ילכו — הרי זה גורם שהאוויר יהיה טהור. וזה שאמר הרבי הריי"צ, שבאיזה אוויר שחיים — כאלה הם החיים. ומפרט: "כשחיים באוויר של תורה ומצוות — חיים חיים בריאים, ולעומת זאת כשחיים באוויר של כפירה — הרי אלה חיים חולים", ואז יש כל העת נטייה שהאדם עלול, חלילה, להיות חולה, ולחלות במחלות מדבקות — מחלות רוחניות.
ומהי הרפואה הכללית הראשונה שתטהר את האוויר? "לנקות את האוויר"; דבר ראשון יש לנקות תמיד את האוויר. "ועבודה זו של טיהור האוויר מוטלת על יודעי הספר ויודעי התורה" — עליהם מוטל לטהר את האוויר.
[באותו זמן דיבר הרבי הריי"צ, ובאופן מעניין הכניס הרבי פתגם זה בשנת תש"ג. כמה חודשים לאחר מכן, בתחילת תש"ג, אמר הרבי הריי"צ בביטוי מעניין, כשהוא משתף את האנשים בדברים שאינם נראים בעין מוחשית: כשהגיע לארצות-הברית היה מלא ייאוש מהמצב הרוחני, וכעת הוא אומר שברוך השם, כעבור שלוש שנים, במידה מסוימת התנדף בעזרת השם האוויר המעופש. תלמידי ישיבת "תומכי תמימים", אמר, הצליחו בשעה טובה ומוצלחת לפתוח חלונות של תורה לרחוב, וחמישים אמה לכל רוח נעשה האוויר זך וטהור. דברים אלו נאמרו כחצי שנה לאחר שהכניס הרבי פתגם זה ל"היום-יום", והוא מעיד בהם שהאוויר בעולם נעשה נקי יותר.]
נמשיך לקרוא: כיצד מטהרים את האוויר? על ידי אותיות של תורה. והרבי הריי"צ מפרט כיצד לעשות זאת — כשאדם עומד בחנות, או הולך ברחוב, או נוסע ברכבת התחתית, תוך כדי כך הוא אומר בפיו אותיות של תורה ומנקה את האוויר, מטהר את האוויר הרוחני על ידי המילים שהוא מוציא מפיו. וכל אחד מיודעי הספר ומיודעי התורה "חייב שיהיה לו משהו שיודע בעל-פה", ומפרט: חומש, תהילים, משניות, תניא.
"בכל זמן ובכל מקום יוכל לחשוב ולומר את האותיות הקדושות של התורה".
יש כאן דיוק, ולכאורה דיוק נכון: הרבי הריי"צ מסיים שכל אחד יוכל "לחשוב ולומר". ולכאורה מה הוא רוצה — שנחשוב או שנאמר? הרי אמרנו שהטהרה היא על ידי דיבור, ומדוע אפוא מחלק כאן בין "לחשוב" ל"לומר"? לכאורה תלוי הדבר בהבדל שבין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה. שכן הרבי מפרט חומש ותהילים — שהם תורה שבכתב — ומשניות ותניא — שהם תורה שבעל-פה. וההלכה אומרת שאין לומר תורה שבכתב בעל-פה, אלא יש לקוראה מתוך הספר בלבד; ואילו תורה שבעל-פה מותר ללומדה בעל-פה. לכן חומש ותהילים, שהם תורה שבכתב, על האדם ללמוד ולדעת אותם היטב עד שיוכל לחשוב בראשו פסוקי תורה ופסוקי תהילים; ואילו משניות ותניא, שהם תורה שבעל-פה, את אלו צריך גם לומר בפועל.
ואגב, דבר זה מופיע במפורש במכתב: מישהו שאל את הרבי על מאמר ידוע של אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה, פרשת קדושים — מאמר קצר שנקרא "ודעת אֶת פני זקנך" [צריך עיון בשם המדויק] — שבו כתוב שכל אחד צריך לחקוק במוח הזיכרון את חמישה חומשי תורה. שאל השואל: הרי כתוב שאין ללמוד תורה שבכתב בעל-פה, ומה כוונת אדמו"ר הזקן? הרבי ציין שאין הכוונה שיאמר זאת בעל-פה, אלא לחקוק במוח הזיכרון — שילמד זאת היטב עד שיֵדע לחשוב על כך. את התורה שבכתב צריך לחשוב, ואילו את התורה שבעל-פה צריך לומר בפועל, בדיבור בפה, ועל ידי זה לטהר את כל האוויר ואת כל הסביבה, את כל העולם כולו, שיהיה עולם טהור לגמרי.