"חדר" השבעה עשר בהיכל היום-יום.
יום שני ו' טבת ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויגש, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, ו' בחודש, מפרק ל"ה עד פרק ל"ח כולל.
תניא, אנחנו בפרק ה', מהמילים "וכן בכל" עד המילה "שנבראת".
בשיעור שלמדנו ביום הקודם, בה' טבת, למדנו שהמעשה הוא העיקר, ואמרנו שכשיבוא משיח ייתן לנו להבין את מעלתו הגדולה של המעשה, של התמימות. הפתגם היומי מוסיף על כך באותו עניין, ואף מתקדם: לא רק ש"כל תלמוד מביא לידי מעשה", אלא שאפילו כשלומדים דברים העמוקים, המופשטים והגבוהים ביותר — המטרה היא שאפשר להורידם עד לרגש הלב ועד למעשה.
מקורו של נושא זה במכתב שכתב הרבי הריי"צ בד' טבת שנת תרצ"א. היה חסיד בווילנה, ושמו רבי מנחם מנדל לוין, ששמע באותה שנה, תרצ"א, מאמר חסידות מהרבי הריי"צ. באותה שנה, בשבת תשובה, אמר הרבי הריי"צ מאמר, דיבור המתחיל "דרשו ה' מן מצור", שדיבר בעניינים עמוקים מאוד, והחסיד לא הבין כמה נקודות שבו. על כן שלח מכתב לרבי הריי"צ וכתב שהוא מתקשה להבין את העניינים שנידונו במאמר "דרשו" של אותה שנה.
הרבי הריי"צ מאריך במכתב ומוביל אותו לנקודה, שכל עניין שלומדים צריך להוביל אותנו ל"וכן" — כלומר, מה יוצא מזה בפועל ממש, כמו שאומרים "ובכן", בעבודת השם; שלכל דבר צריך שיהיה ביטוי ברגש הלב ובמעשה. ואז הוא פותח ומביא את הפסוק שאמר דוד המלך בצוואתו לבנו שלמה, בדברי הימים: "ואתה שלמה בני דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה'", וישנו המשך לפסוק. הרבי הריי"צ מביא את עיקרו של הפסוק ומסביר, כפי שנקרא כעת בפנים הפתגם.
הרבי לוקח מן המכתב קטע מסוים: "כתיב דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם" — כאמור, דברי דוד המלך לשלמה בנו. אומר הרבי הריי"צ במכתבו: "כי כל ענין, ידיעה והשגה" — כל דבר שיהודי יודע וכל נושא שהוא משיג, אפילו בעניינים העמוקים ביותר, גם אם לומד על מושגים עמוקים ומופשטים מאוד — "צריך לבוא בעבודה", צריך לרדת בעבודת ה'. ומהו פשר הדבר שצריך לרדת בעבודה? "פעולה דבר בבירור וזיכוך המידות" — צריך שתהיה לזה פעולה ממשית בבירור וזיכוך המידות.
כלומר, אפילו לימוד והבנה של דבר עמוק ומופשט צריך להתבטא בבירור המידות ובזיכוכן ובהתקשרות פנימית, צריך להביא להתקשרות פנימית בין היהודי לקדוש-ברוך-הוא — התנועה הנקראת בלשון החסידות "עבודה": שיהודי עובד על מידותיו, מזכך אותן ומתקשר אל הקדוש-ברוך-הוא.
בהמשך המכתב מוסיף הרבי הריי"צ עוד משפט, שלא הובא כאן על ידי הרבי. הוא אומר: "כל ענין וענין, גם אם הוא נפלא ומופשט, הרי בהכרח שמאיר אורו בעבודה", ואומר משפט ביידיש שתרגומו — שדבר מסוים יתבטא ויורגש בעניין מסוים בעבודת ה'. כלומר, כל דבר חייב לרדת למטה. ובמכתב עצמו הוא מדבר על דרגות של "ממלא כל עלמין" ו"סובב כל עלמין", מסביר כיצד הן בשורשן וכיצד הן בשורש שורשן לפני הצמצום — דברים גבוהים מאוד — ומבאר מהי "ידיעת החיוב" ומהי "ידיעת השלילה", וכיצד כל דבר צריך לרדת בסופו של דבר ולא להישאר כלימוד מופשט של עניין גבוה, אלא חייב לרדת בעניין של עבודת ה'.
בשיעור של אתמול דיברנו על כך שרואים ברמז בפתגמים כיצד הרבי הולך כסדר הלכותיו של הרמב"ם מתחילתן; ראינו כיצד הפתגם של אתמול קשור לכותרת הפותחת את הלכות יסודי התורה בספר המדע שברמב"ם. גם השיעור של היום מתאים מאוד להלכות הראשונות שבהלכות יסודי התורה. שכן מהו הנושא הנידון באריכות בהלכות הראשונות שם? פרטים בידיעת האלוקות ובהשגתה. הרמב"ם מדבר שם על כל מיני דרגות — במה על היהודי להתבונן ולדעת, וכיצד ידיעה זו מורידה אותו לאהבת ה'; זהו כל התהליך שמביא הרמב"ם בתחילת ספרו. אם כן, פתגם זה תואם להלכות הראשונות שבפתיחת הלכות יסודי התורה לרמב"ם.