"חדר" השלושה עשר בהיכל היום-יום.
יום חמישי ב' טבת, ז' חנוכה, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשת מקץ; מכיוון שיום חמישי הוא, לומדים חמישי עם פירוש רש"י.
תהילים, ב' בחודש, מפרק י' עד פרק י"ז כולל.
תניא, עדיין בפרק ד', מהמילים "ולכן נמשלה" עד המילים "המילה ומצותיה".
למדנו כבר לפני יומיים על משמעות חנוכה, ובפעם הקודמת דיבר הרבי על משמעות חנוכה יותר על דרך המוסר והדרוש — מה גרם לנפילת היהודים בעניינים לא טובים ולהתחברותם ליוונים, כפי שפירט הרבי בפתגם הקודם. הפעם אנו מתקדמים ולומדים את משמעות חנוכה על פי חסידות: כיצד מבארת לנו תורת החסידות את משמעות חנוכה ואת נס חנוכה — מה רצו היוונים, וכיצד זכינו, ברוך ה', להתגבר על העניין.
המקור שממנו לוקח הרבי את הפתגם, כפי שהוא מציין בעצמו, הוא מאמר של הרבי הריי"צ, דיבור-המתחיל "מאי חנוכה" משנת תש"א. הרבי לקח מן המאמר כמה שורות ממקום אחד וקטע מהסוף, חיברם יחד, והכניסם לפתגם שלפנינו. נקרא את הלשון.
מהי היתה מלחמת היוונים? הרבי מצטט ממה שאומרים ב"על הניסים" בתוספת לחנוכה, "בימי מתתיהו": מה בדיוק רצו היוונים? "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". במשפט זה, כפי שנראה מיד בפירוט, טמון כל הסוד מה היתה באמת מלחמת היוונים ביהודים, ורעיון זה חזר עליו הרבי במהלך השנים פעמים רבות בהדגשים מעניינים.
נאמר תחילה את נקודת ההדגש, ואז יובן גם בתוך הפתגם עצמו. הרבי מדייק — וזה מרומז בסופו של דבר גם במאמר של הרבי הריי"צ — שלא נאמר "להשכיחם התורה", אלא "להשכיחם תורתך". הדיוק הוא שהם לא רצו לעקור את עצם לימוד התורה, שהרי בעצם לימוד התורה יש היגיון ושכל, ואף שכל מעניין, וכפי שנאמר על התורה "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים"; אף היוונים הכירו בשכל העמוק שבתורה. אלא שהם ידעו שיהודים לומדים תורה בקדושה, מתוך הכרה שאין זה שכל אנושי אלא שכל אלוקי — "תורתך", התורה של הקדוש-ברוך-הוא. לכן ההדגש: לא "להשכיחם תורה", אלא "להשכיחם" את היותה "תורתך".
וכך גם לגבי המצוות — "ולהעבירם מחוקי רצונך". יש כאן שני הדגשים. ראשית, כידוע יש מצוות הנקראות "משפטים" או "עדות", שהן מצוות הנתפסות בהיגיון ובשכל; ולמצוות אלו, המובנות בשכל, לא היה ליוונים כל כך התנגדות, שכן עם עניינים שכליים הם הולכים יחד. מה שהפריע להם בעיקר הוא קיום ה"חוקים" — קיום שהוא למעלה מן השכל האנושי. לכן הדיוק "להעבירם מחוקי": בעיקר רצו לעקור מאיתנו את החוקים, החלק שהוא למעלה מטעם ודעת.
ויש תוספת — המילה "רצונך", הבאה להדגיש שני דברים: א) שאף במשפטים ובעדות, המצוות ההגיוניות שלכאורה הסכימו להן, האמת היא שגישתו של יהודי היא שגם אותן הוא מקיים מפני שהקדוש-ברוך-הוא רצה בכך; וכשהם רואים שיהודי מקיים אותן מפני שזה רצון ה', שוב אין הם מוכנים שיקיים אף את המצוות ההגיוניות, מאחר שהוא מקשרן לרצון האלוקי. ב) יתרה מזו, אפילו חוקים היו יכולים במקום מסוים להסכים שנקיים — שהרי אפשר לקיים חוק גם בלא הבנה, מתוך הישענות על כך שלקדוש-ברוך-הוא יש הבנה בדבר; "אני עדיין איני מבין, אך לפחות מישהו מבין, ואיני עושה דבר בלתי-מובן". אך הגישה האמיתית של יהודי צריכה להיות: "אני מקיים זאת לא מפני שיש לדבר הבנה כלשהי במקום נסתר — אין שום הבנה, לא כאן ולא שם, בשום מקום; הסיבה היחידה שאני מקיים זאת היא מפני שכך רצונך, מפני שזה רצון ה'". זה מה שהפריע ליוונים, וזהו ההדגש שבמשפט.
נמשיך לקרוא: "כמאמר", וכפי שידוע מלשון המדרש (בראשית רבה פרק ט"ז), שהיוונים אמרו "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל". הלשון המלאה מופיעה במאמר של הרבי, והרבי כאן רק קיצר. פשוטם של דברים: שתכתבו באופן גלוי ומפורסם בכל מקום, אפילו על קרני השוורים שלכם, שאין לכם חלק באלוקי ישראל. הם רצו לעקור לגמרי את שייכותו של יהודי לקדושה, לאלוקות ולקדוש-ברוך-הוא.
בעניין זה יש הדגש מעניין של אדמו"ר הזקן ב"תורה אור": השור הוא אחד מארבעת הפנים שבמרכבה העליונה — "פני שור"; נפשות הגויים אף הן מקבלות מן השור, אך מן החיצוניות שלו, מן ה"קרניים והטלפיים", שהם פסולת השור, ואילו היהודים מקבלים מן הפנימיות. היוונים התקנאו ביהודים ואמרו: "כתבו לכם על קרן השור" — קבלו אף אתם מן הקרן, מן החיצוניות — "ואין לכם חלק באלוקי ישראל", שלא תקבלו מן הפנימיות. בכך רצו לעקור אותנו מן השייכות הפנימית.
וכפי שהוא מפרט הלאה: כל המלחמה היתה נגד אלוקות ונגד קדושה. לא היה אכפת להם שילמדו תורה, ולא היה אכפת להם שיקיימו מצוות — המשפטים והעדות, כאמור, הן מצוות הגיוניות, ואין להם בעיה שיקיימון — ובלבד שלא יזכירו שזוהי תורת ה'. אם אתה לומד תורה, למד, אך אל תזכיר שזו "תורתך", ושהמצוות הן "חוקי רצונך" — שהמצוות הן חוקים של רצון ה'. זאת אין להזכיר; לא להזכיר את האלוקות שבתורה ושבמצוות.
לכן מביא הרבי בלקוטי שיחות שנס חנוכה היה דווקא בנרות המנורה. מדוע היה הנס דווקא בזה, והלוא היוונים טימאו את כל המקדש — את המזבח ועוד דברים? אלא שהאור הוא סמל של דבר אלוקי ורוחני; כשרוצים לבטא עניין רוחני אומרים "אור", וכך היתה גם דרכם של המקובלים, שכשרצו לבטא גילוי אלוקי קראו לו "אור". האור הוא סמל האלוקות, ולכן היה הנס באור — שכן כל המלחמה היתה נגד העניין האלוקי, וממילא גם הנס היה בעניין האלוקי.
מה היה סדר הדברים? באחת ההערות דן הרבי בשאלה זו, שהרי מסופר שהם אכן מנעו קיום מצוות כפשוטו, ולא רק נלחמו נגד האלוקות. ויש בזה שני אופנים: אופן אחד — שהתחילו בהשכחת האלוקות, ומזה השתלשל שמנעו אף את הקיום הממשי של תורה ומצוות, מאחר שהבינו שבכל דבר מכשירים היהודים את האלוקות. ואפשר לומר להיפך — שהתחילו במניעת קיום תורה ומצוות, ובתחילה היתה מלחמתם נגד הקיום הטכני, ומשם התקדמו למלחמה עמוקה יותר, לעקור לגמרי את שייכותנו לקדושה ולאלוקות. יש שני אופנים לומר מהי הנקודה שבה התחילו ולאן הגיעו.
על כל פנים, זהו הרעיון העיקרי והפנימי של חנוכה: חנוכה מבטא ומדגיש את שייכותו של היהודי לקדוש-ברוך-הוא, לאלוקות, לקדושה ולתורה ומצוות — בצורה פנימית ואמיתית.