"חדר" המאתיים ארבעים וארבעה בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ"ו תמוז ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, מטות-מסעי [פרשות מחוברות], חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ו בחודש, אומרים את החצי השני של פרק קי"ט — מאות מ"ם, המתחיל במילה "מה", עד סיום הפרק במילים "לא שכחתי".
תניא, ביום הזה ממשיכים בפרק ז' באגרת התשובה; השיעור מתחיל בעמוד צ"ד במילה "והיינו", ומסתיים במילים "בתשובה כנודע".
הפתגם היומי לקוח ממאמר חסידות — דיבור המתחיל "רבא חזייה לרב המנונא" — שאמרו הרבי הריי"צ בליל י"ב אדר תר"צ, בעת ביקורו הראשון בארצות הברית. המאמר נדפס בספר המאמרים "קונטרסים", באידיש.
בדרך כלל, אף שהמאמרים נאמרו באידיש, הם נכתבו ונדפסו בלשון-הקודש. אך ישנם מאמרים שהרבי רצה שיהיו מובנים בעת לימודם גם למי שאידיש היא שפתו היחידה, ולכן נכתבו באידיש — וזה אחד מהם.
במאמר מאריך הרבי בהבדל שבין תפילה לתורה. על התפילה נאמר שהיא "חיי שעה", ולעומתה התורה נקראת "חיי עולם", והרבי מבאר בכך משמעות פנימית. מהו "חיי שעה"? "שעה" אינה רק במובן של זמן, אלא גם במובן של פנייה — כלשון הכתוב "לא שעה" אצל קין והבל בעניין הקרבנות. "שעה" היינו פנייה.
מדוע, אפוא, נקראת התפילה "חיי שעה"? משום שהתפילה מביאה את המתפלל לפנות אל הקדוש-ברוך-הוא ולהתמסר באופן פנימי ורוחני למה שלמעלה מן המציאות שלו. זהו עניינה של תפילה. התורה, לעומת זאת, היא תנועה הפוכה: בה מבקש האדם להכניס אל תוכו — להבין וללמוד. הוא נשאר עם עצמו, עם מציאותו, ומבקש להבין את אשר הוא לומד.
לאחר הקדמה זו בא הציטוט שהוא הפתגם היומי. המקור, כאמור, ביידיש: "בלימוד - התמסרות האדם היא לדבר שחפץ להבין ומבין, בתפלה - ההתמסרות היא אל למעלה מהשכל וההבנה". בתפילה זו התבטלות לדבר אלוקי, ולא כבתורה, שבה מבקש האדם להבין בדיוק את אשר הוא לומד.
בהמשך מובא הבדל נוסף בין תורה לתפילה: "בלימוד תורה מרגיש האדם כתלמיד בפני רבו, בתפלה - כבן אצל אביו". שני דברים שונים הם.
בהמשך המכתב מוסיף הרבי הריי"צ לבאר את מעלת התפילה. למשל, נאמר שם שהמתפלל נעשה חי — כאילו הוכנסה בו רוח חיים ממש. התפילה מחזקת באדם את התקווה, והוא חש חזק יותר לאחריה; מתוכה הוא מחליט בתוקף שמעתה ישתנה בכל ענייני המידות הרעות — יעזבן ויתחיל לעסוק במידות טובות. נמצא, שהתפילה מרוממת את האדם לדרגה אחרת לגמרי — מעלה מיוחדת שאין כמותה בתורה.