"חדר" המאתיים ארבעים ואחד בהיכל היום-יום.
יום שני כ"ג תמוז ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, מטות-מסעי, שני עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ג בחודש, אומרים מפרק ק"ח עד פרק קי"ב כולל.
תניא, ביום הזה מתחילים את פרק ו' באגרת התשובה, מתחילת הפרק במילה "אמנם", והשיעור מסתיים בעמוד צ"ו במילים "ליודעי כן".
בפתגם שלפנינו הנהגה מעשית קצרה מאוד. השבוע קוראים את מטות-מסעי כפרשות מחוברות, אך לעתים מטות ומסעי נפרדות, ואז יש שבוע שבו קוראים מטות לבדה ומסעי לבדה. וכידוע, בימי שני, חמישי ובשבת במנחה קוראים שלוש עליות, המחולקות מן הקטע הראשון של הפרשה בלבד. וכאן דנים כיצד צריכה להיות חלוקת העליות בפרשת מסעי כשקוראים אותה לבדה.
נקדים ונאמר, שבסידורי תפילה שהודפסו בשנים עברו — גם בסידורי חב"ד — היתה חלוקה שונה מן החלוקה הנאמרת כאן לעליות פרשת מסעי. נביא דוגמה: באחד הסידורים כתוב שלכהן אין הבדל — קוראים עד המילים "עיני כל מצרים", וכן גם היום. אך ללוי קוראים שלושה פסוקים בלבד, ממש תחילת המסעות, ומסיימים במילים "אשר בקצה המדבר"; ולישראל עוד ארבעה פסוקים, ומסיימים במילים "ויחנו על ים סוף", וזהו. וכל המשך המסעות אין קוראים אותו כלל.
כשהוציא הרבי את סידור "תורה אור" במהדורה מחודשת בשנת תש"א, רשם לעצמו פסקאות שונות שבירר אצל חסידים; הרבה דברים בירר כמובן אצל הרבי הריי"צ כיצד נוהגים, וכך הכניסם בסידור. כל הפסקאות שרשם הרבי לעצמו מרוכזות היום בספר הנקרא "הגהות לסידור רבינו הזקן", שבו מרוכז כל מה שרשם הרבי לעצמו בעת הכנת הסידור.
שם מובאת עדות שרשם הרבי, ששמע מהחסיד הרב אליהו סימפסון; ועדות זו, המופיעה כאן, נקבעה כמנהג חב"ד. נקרא את הלשון: "כאשר מטות ומסעי נפרדות, קורין - במנחת שבת, ב', ה' - ללוי עד סוף כל המסעות" דהיינו, לא כפי שנאמר קודם, שחילקו את המסעות ואף לא סיימו אותן, אלא הלוי מתחיל בעלייתו את מסעות עם ישראל במדבר וקורא עד סוף המסעות — עלייה ארוכה — ובה מסיים הלוי.
ומה הטעם בדבר? מנהג זה מובא בכמה וכמה ספרים, וכן ב"מגן אברהם", שיש בקבלה מושג הנקרא "שם מ"ב", וארבעים ושתיים המסעות הן כנגד שם מ"ב, ולכן אין להפסיק ביניהן באמצע.
לשְּׁלֵמוּת העניין, אשתף מהנהגותיו של הרבי ממונקאטש בספרו "דרכי חיים ושלום", שממנו נהג להביא הרבה מהנהגותיו; שם כתוב שנהג לגמור אצל הכהן את כל המ"ב מסעות, והלוי והישראל אחריו קראו שלושה פסוקים לכל אחד — כבר בכהן לא הפסיקו בין המסעות.
ונסיים בכך שהרבי עצמו התייחס למנהג זה בהתוועדות שבת מברכים מנחם-אב בשנת תשמ"ג, ואמר: מה לומדים מכך שאין עוצרים באמצע המסעות? הדבר מבטא את העניין של "We want משיח now" — באמצע המסעות אין עוצרים, אלא צריך כבר להגיע ל"ירדן יריחו", שהוא סוף המסעות, והמרמז על משיח. אם כן, זה שאין עוצרים באמצע בא לרמז שאין אנו רוצים לעצור, אלא להגיע כבר ולסיים את כל המסעות ולהגיע למשיח, המרומז במסע האחרון — "משיח now", ב"ירדן יריחו".