"חדר" המאתיים שלושים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום שלישי י"ז תמוז ה'תש"ג.
יום זה, י"ז תמוז, הוא יום תענית, ולכן מציין הרבי תחילה את הנהגות היום: "תענית, סליחות" — יש לומר בתפילה את הסליחות של שבעה-עשר בתמוז; ואף "אבינו מלכנו" אומרים ביום זה מפני התענית.
אחר כך מציין הרבי את שיעורי היום:
חומש, פנחס, שלישי עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ז בחודש, מפרק פ"ג עד פרק פ"ז ועד בכלל.
תניא, ביום זה מסיימים את פרק ג' באגרת התשובה; השיעור מתחיל במילים "אכן מספר", בעמוד צ"ג, עד סיום הפרק, במילים "לא תמנו".
הנושא הנדון בשיעור היומי קשור לכך שבין הדברים שאירעו בי"ז בתמוז זה שבירת הלוחות לאחר שראה משה רבנו את חטא העגל. הרבי מתייחס בכל הפתגם להבנת ההבדלים שבין הלוחות הראשונות ללוחות האחרונות, וכלשונו: "חילוק לוחות הראשונות ולוחות האחרונות". מהם ההבדלים? מצד אחד נראה את מעלתן של הלוחות הראשונות על השניות, ומצד שני את המעלה שיש בלוחות השניות דווקא על הראשונות. מקורו של הנושא במאמר של הרבי הקודם, דיבור המתחיל "ביום השמיני עצרת" משנת תרפ"ט; והרבי מסכם כאן קטע ארוך מתוך המאמר בלשונו שלו.
הרבי מתחיל לפרט תחילה את מעלות הלוחות הראשונות. הראשונה שבהן היא בלוחות עצמם. מה ההבדל? "בלוחות עצמן - הראשונות מעשה אלוקים, השניות פסל לך". את הלוחות הראשונות נתן הקדוש-ברוך-הוא למשה רבנו כלוחות אלוקיות, ואילו לגבי השניות אמר לו הקדוש-ברוך-הוא "פסול לך" — שיפסול בעצמו את האבן שבמקומו, ומתוכה ייצור את הלוחות. זהו ההבדל הראשון.
ההבדל השני — "המכתב", דהיינו סוג האותיות שהיו חקוקות על האבן. נעיין בלשון: "המכתב - חרות על הלוחות שכדרז"ל עירובין (נד. א) הוא רק בלוחות הראשונות", מעלה זו של האותיות שהיו חרוטות על הלוחות הראשונות יש בה מעלה ביחס ללוחות השניות, כמאמר הגמרא במסכת עירובין (דף נ"ד עמוד א'): "אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל"; כלומר, לולא נשברו הלוחות הראשונות, לא היה אדם שוכח דבר מן התורה. האותיות החקוקות והחרוטות על הלוחות הראשונות היתה בהן מעלה אלוקית מיוחדת, שלא היה כלל מושג של שכחה מן התורה. בלוחות השניות, אף שנאמר בהן "וכתבתי על הלוחות", לא היתה בהן מעלה גלויה זו כבראשונות. זהו ההבדל השני.
ההבדל השלישי — "במעלת בני ישראל". יש הבדל במעלתם של ישראל בין הלוחות הראשונות לשניות. "בלוחות הראשונות — צדיקים" שכן זה היה לאחר יציאת מצרים, בהכנה למתן תורה, וכלשון חז"ל שזוהמתם של ישראל פסקה לגמרי במתן תורה, ואז היו כולם בדרגת צדיקים, וכפי שהוא מביא מיד: "כשעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן". ואילו "בשניות בעלי תשובה", שהרי הלוחות השניות היו לאחר חטא העגל. ואף שידועה הלשון "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד", מכל מקום הזוהמה שגרם חטא העגל לא נעלמה מהם לגמרי — אף שחזרו בתשובה — שלא כבלוחות הראשונות; הזוהמה נותרה למרות מעלת בעלי התשובה, ובעניין זה היו בלוחות הראשונות בדרגה גבוהה יותר, שכן פסקה זוהמתן.
הנקודה הרביעית שבה מתבטאת מעלת הלוחות הראשונות — "במעלת משה - במתן תורה ניתנו למשה אלף אורות במתנה, ובחטא העגל ניטלו ממנו ולא חזרו בלוחות שניות". משה רבנו עצמו היה בלוחות הראשונות במעמד גבוה יותר מאשר בשניות. במה זה התבטא? במתן תורה ניתנו למשה "אלף אורות" במתנה, וכמאמר חז"ל שהקדוש-ברוך-הוא נתן לו אלף אורות — המסמלים גילויים אלוקיים גבוהים מאוד. הוא קיבלם בלוחות הראשונות, אך לאחר שחטאו ישראל בחטא העגל אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: "כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם", וברגע שחטאו — "לך רד", כפי שמביא רש"י, רד מגדולתך. וירידתו מגדולתו גרמה שאף אלף האורות שקיבל ניטלו ממנו, וכפי שנאמר מיד בהמשך הפתגם — ובחטא העגל ניטלו ממנו, ולא חזרו בלוחות השניות. בלוחות השניות שהביא משה רבנו לא קיבל את אותם אלף אורות שהיו לו בראשונות.
בסוגריים הוא מביא מהאר"י ז"ל "(רק בשבת נותנים לו כדאיתא ב"פרי-עץ-חיים")". זו אחת הסיבות לכך שבשבת אומרים "ישמח משה במתנת חלקו" — מדוע הוא שמח במתנת חלקו? משום שבשבת מקבל הוא את אותה מתנה שקיבל בלוחות הראשונות, אותם אלף אורות שניטלו ממנו בחטא העגל ועל כך יש שמחה מיוחדת. אך דבר זה ניתן רק בשבת, וחוץ מזה — ניטל ממנו. הרי לנו ארבעה דברים שבהם ראינו את מעלת הלוחות הראשונות על השניות.
והוא מסיים ואומר: אך מצד שני, "מעלת לוחות שניות" ישנן שתי מעלות בלוחות השניות על הראשונות. הראשונה — "שניתנו ג"כ הלכות מדרש אגדות כו', "כפלים לתושיה" כדאיתא בנדרים (כב. ב)" — הגמרא במסכת נדרים אומרת: "רב אדא בן רבי חנינא אומר: אלמלי לא חטאו ישראל" — לולא חטאו, דהיינו לא נשברו הלוחות והיו להם רק הראשונות — "לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד"; התורה לא היתה כוללת יותר מחמישה חומשי תורה וספר יהושע, ולא היו כל התלמוד בבלי וירושלמי, ההלכות, המדרשים והאגדות. אך בלוחות השניות קיבלו ישראל "כפליים לתושייה" — הרבה יותר ממה שהיה בראשונות. הרי לנו מעלת הלוחות השניות דווקא על הראשונות; זו מעלה אחת.
המעלה השנייה — "וקירון אור פני משה". התורה מספרת שקרן אור פניו של משה רבנו, ודבר זה היה רק כשקיבל את הלוחות השניות; בראשונות לא היתה לו מעלה זו של קירון אור הפנים.
אלו הם כל ההבדלים שבין שתי הלוחות. באותו מאמר שממנו נלקחו הדברים — "ביום השמיני עצרת" תרפ"ט — לאחר כל האריכות שבה מביא הרבי הריי"צ את ההבדלים הללו, הוא מסיים בהרחבה במשמעותם על פי פנימיות התורה; אך כאן מביא הרבי רק את העובדות, בתקציר המבדיל בין הלוחות.
ולעניין הקשר להמשך הרמב"ם, נראה את הרמז. אנו נמצאים כעת בספר משפטים, וההלכות הבאות לאחר הלכות עבדים שקראנו הן הלכות שאלה ופיקדון. מעניין שבהלכות שאלה ופיקדון, בפרק השמיני האחרון, מובאות ההלכות שאם היה ביד השומר חפץ מסוים ונגנב, ומצאו את הגנב — הגנב משלם כפל; ולעתים יש מצב שהשומר עצמו אומר שיִשלם מראש את הכפל במקום הגנב. רעיון זה אנו רואים כאן: היו הלוחות הראשונות, נשברו ואבדו, ושילם הקדוש-ברוך-הוא את הלוחות השניות — ומה שילם? "כפליים לתושייה". הלוחות השניות ניתנו בכפל, הרבה יותר מהראשונות, ובכך רמז לרעיון של תשלומי כפל כשהראשונות נעלמו.