"חדר" המאתיים שלושים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום ראשון ט"ו תמוז ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פנחס, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, ט"ו בחודש, פרק ע"ז ופרק ע"ח.
תניא, ממשיכים ביום הזה פרק ג' באיגרת התשובה. השיעור היומי נמצא בעמוד 184, מתחיל במילים "אכן כל" ומסתיים במילה "תענית".
הפתגם היומי מורכב משני חלקים, וניתן אף לראות בצורה בו נדפס מרחק מסוים בין הקטע הראשון לשני. החלק הראשון לקוח ממאמר אחד של הרבי הרש"ב, והחלק השני ממאמר אחר, אף הוא של הרבי הרש"ב.
מקורו של החלק הראשון הוא במאמר של הרבי הרש"ב, דיבור המתחיל "ואלה תולדות" (ספר המאמרים תרס"ט). באותו מאמר יש קטע שבו כותב הרבי הרש"ב באריכות על היחס בין נפש לגוף, ומביא דוגמאות שונות המראות עד כמה הגוף והנפש משפיעים זה על זה.
הוא אומר, שרואים שאדם שיש לו כאב גשמי ופיזי — מיד הדבר מורגש גם בנפשו, ומפריע לו להתבונן, לחשוב ולהיות מרוכז; צער גופני מביא לצער נפשי. וכן להפך, בצד החיובי: כשיש תענוג גופני, גם הנפש מתענגת — אדם שאוכל בזמנו וישן כראוי וכו', יכול לעבוד מתוך נחת. אף מביא הרבי הרש"ב את דברי הגמרא על רבה, שאמר "מילתא דבדיחותא" לפני הלימוד — ופעל בכך פתיחת המוח והלב.
וכן תענוג נפשי פועל על הגוף, כלשון הפסוק "שמועה טובה תדשן עצם" — אדם השומע שמועה טובה, גופו הגשמי, עצמותיו, מתרחבים. ועל כך הסיפור בגמרא, שאנדריאנוס נתמנה למלך — "שמועה טובה תדשן עצם".
ואז מוסיף באותו מאמר, בסוגריים, את מה שמביא הרבי כאן בחלק הראשון של הפתגם. נקרא מבפנים: "אדוני אבי מורי ורבי [הכוונה לרבי הרש"ב] כותב באחד ממאמריו: "בתענוג נפשי על אלוקות יכול להיות מזה שמנונית בגוף"".
בסוגריים מביא הרבי הרש"ב שלא רק מתענוג כמו "שמועה טובה תדשן עצם" — שהוא אמנם תענוג, אך בסופו של דבר תענוג ממשהו מוחשי, כמו בסיפור הגמרא שמובא שם, שהשר התענג מכך ששמע שהוא עומד להיות מלך, שזהו תענוג ממשהו מאוד מוחשי הפועל אף על הגוף. אלא, מוסיף הוא, שגם תענוג שכולו נפשי ורוחני — מרוב התענוג הרוחני בעניינים של אלוקות — עשוי להשפיע על הגוף, שהגוף פשוט יהיה שמן וגדול יותר כתוצאה מהעונג הנפשי.
באותו מאמר אין הוא מביא לכך דוגמה, אלא רק את הרעיון. אך הקטע השני, שהוא ההמשך, לקוח ממאמר אחר של הרבי הרש"ב — דיבור המתחיל "וקיבל", משנת תרע"ח, תשע שנים לאחר מכן. באותו מאמר מדובר ממש על אותו נושא — היחס בין גוף לנפש — עם אותן דוגמאות שבמאמר הקודם.
ולאחר שהוא מביא את העניין של "שמועה טובה תדשן עצם", הוא מביא דוגמה בסוגריים [גם במאמר הראשון היה זה בסוגריים] על כך שעניין תענוג נפשי ורוחני משפיע על הגוף, וזהו הקטע הבא בפתגם: "אומרים על הרב נחום מצ'רנוביל שהיה שמן בגופו". רבי נחום מצ'רנוביל נעשה שמן בגופו הגשמי, וממה? "מעניית 'אמן יהא שמיה רבא'" — מכך שענה "יהא שמיה רבא", והיה לו תענוג נפשי מעניין אלוקי זה, וגרם הדבר כפשוטו שנעשה שמן בגופו. שוב אותו רעיון, בדוגמה שתענוג נפשי פועל על הגוף ועל הגשמיות.
וצדיק כזה, רבי נחום מצ'רנוביל — שאת הסיפור עליו מביא הרבי הריי"צ באחד המקומות שבו הוא מצטטו — מוסיף ואומר: "כמו שמסופר על הסבא שלי רבי נחום מצ'רנוביל". רבי נחום מצ'רנוביל היה סבו של הרבי הריי"צ, וכיצד? הרבי הריי"צ היה בנה של הרבנית שטרנא שרה, רעייתו של הרבי הרש"ב; הרבנית שטרנא שרה הייתה בתה של הרבנית חנה; הרבנית חנה הייתה בתו של רבי יעקב ישראל מטשערקס (צֶ'רְקַס); רבי יעקב ישראל מטשערקס היה בנו של רבי מרדכי מצ'רנוביל, שהיה בנו של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל. דהיינו, הרבי הריי"צ הוא קרוב ממש, ובשלושה דורות של בנות — זהו בעצם סבו של הרבי הריי"צ.
ומעניין שבאחת השיחות של הרבי הקודם הוא אומר, שהרעיון הזה — שלעניינים נפשיים יש השפעה על הגוף — כתוב כבר מאז ומתמיד. בגמרא ישנו סיפור על רבי אבהו ש"צהבו פניו", מכך שמצא תוספתא חדשה — כלומר, כששומע אדם דבר חדש, נראה עליו האור בעיניו. אלא שהבעל שם טוב חידש, שאין זה רק דבר רגעי הנראה על האדם באותו זמן, אלא הדבר נעשה פשוט, עד שנעשה לו כמזון — הגוף הגשמי, כתוצאה משמועה, מלימוד ומעונג רוחני, נעשה גדול ורחב יותר פיזית, ממש כמו מאכילה ושתייה.
לסיום, נעיין בקשר להמשך היד החזקה לרמב"ם, לאחר הפסקה של כמה ימים. הפתגם הזה מרמז להלכות האחרונות של ספר קניין ברמב"ם שבו אנו נמצאים — הלכות עבדים. וכל עניינן של הלכות עבדים מתחיל כשהעבד אומר "אהבתי את אדוני", וכיצד להתייחס לכך. וכאן זו בעצם דוגמה של רבי נחום מצ'רנוביל, עבד ה' שעבודתו הייתה באופן של "אהבתי את אדוני", אהבה כזו עד שכפשוטו נעשה שמן בגופו הגשמי, מושפע מתוך האהבה הרוחנית והנפשית לעניין האלוקי.