"חדר" המאתיים ושלושים בהיכל היום-יום.
יום חמישי י"ב תמוז, חג הגאולה, ה'תש"ג.
בכותרת אומר הרבי: "אין אומרים תחנון". יום זה הוא חג הגאולה של הרבי הריי"צ, ולפיכך אין אומרים בו תחנון.
שיעורים: חומש, בלק, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ב בחודש, אומרים פרק ס"ו עד וכולל פרק ס"ח.
תניא, ביום הזה מסיימים את הפרק הראשון של אגרת התשובה. השיעור מתחיל במילים "והנה מצות", שבדף צ"א, ומסתיים בסיום הפרק, עמוד 182, במילה "מיראה".
בפתגם היומי מתייחס הרבי לבשורת היום — לגאולה של י"ב תמוז. אולם עוד קודם שאירעה בו הגאולה של הרבי הריי"צ, כבר היה יום זה יום סגולה הקשור אליו. וכך הוא אומר: "יום הולדת את כ"ק אדמו"ר שליט"א [הריי"צ נ"ע] בשנת תר"ם" — יום זה היה יום הולדתו של הרבי הריי"צ, בשנת תר"מ.
לאחר מכן, ההתייחסות לגאולה: "יום בו נתבשר - בשנת תרפ"ז - שהוא חפשי מגלותו אשר הגלה - אחרי שהיה תפוס במאסר - על עבודתו בחיזוק התורה והיהדות". כאן מקפל הרבי בקצרה שני שלבים: תחילה היה תפוס במאסר, והיציאה מן המאסר, כידוע, היתה בג' תמוז; אחר כך היה בגלות, שנמשכה עד י"ב תמוז. הרבי מזכיר את שניהם — "חופשי מגלותו", אחרי שקודם לכן "היה תפוס במאסר". והסיבה לגלות היתה עבודתו בחיזוק התורה והיהדות.
בקטע האחרון מצטט הרבי ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"ג אייר תרפ"ט, "ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א [הריי"צ נ"ע]" — מכתב כללי לאנ"ש. באותו מכתב מעורר הרבי הריי"צ את החסידים על ההתנהגות בימי הגאולה, י"ב ו-י"ג תמוז [וכאמור, ביום הבא ב"היום-יום" ידובר על י"ג תמוז].
וזה הציטוט מן המכתב: "בשני ימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז הבאים עלינו לטובה" — שכן, כאמור, כתב הרבי הריי"צ את המכתב כמעט חודשיים לפני כן — "יתוועדו אנשי שלומנו", שהחסידים התכנסו יחד והתוועדו, "לטובה ולברכה בגשמיות וברוחניות". כלומר, ההתוועדות מועילה ומביאה לכל המתוועדים טוב וברכה בכל המובנים, בגשמיות וברוחניות.
"כאשר הוקבע מאת אבינו הראשון, כבוד קדושת אדוני אבי, זקני מורי ורבי, רבינו הזקן, זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא, נשמתו בגנזי מרומים, זכותו יגן עלינו" — כמו שנקבע על ידי אדמו"ר הזקן. מה נקבע על ידי אדמו"ר הזקן? בפשטות הכוונה לכך שאדמו"ר הזקן בעצמו קבע לציין את יום הגאולה. יום הגאולה שלו היה בי"ט כסלו, ולאחר מכן קבע אדמו"ר הזקן שיהיה זה יום קבוע, וקבע גם את תוכן ההתוועדויות של יום הגאולה — כפי שמופיע כבר בפתגם ה"היום-יום" של י"ט כסלו עצמו, שבהתוועדות צריך לעורר על העניין של החזקת התורה והיהדות וכו'. וכשם שקבע אדמו"ר הזקן, כך צריך להתנהג גם בי"ב עד י"ג תמוז.
וכאן מפרט הרבי הריי"צ: "בהתוועדות זו ידברו אנשי שלומנו שיחיו איש את רעהו בשבת אחים". ועל מה ידברו איש עם רעהו? "לחיזוק קביעות שיעורי הלימוד" — נקודה שהרבי הדגיש מאוד בקשר לי"ב תמוז, שההתכנסויות צריכות להיות לשם חיזוק שיעורי הלימוד בין החסידים בכל מקום. "והנני שולח להם את ברכתי, כי ישא השם פניו עליהם בגשמיות וברוחניות" — בלשונה של ברכת הכהנים, שיישא השם פניו עליהם בכל העניינים.
מעניין המשך המכתב שלא הובא בהיום יום. אף שהמכתב אינו ארוך, מעורר בו הרבי הריי"צ כל חסיד בביטויים מעניינים. הוא אומר שכל אחד צריך לראות את עצמו כאיבר מכללות החסידים, מכללות אנשי שלומנו. ויש שם עוד ביטוי מעניין: "גם החלש יאמר גיבור אני" — כלומר, גם אם נראה לך שאתה חלש, אמור "גיבור אני". ואז הוא פונה בקריאת חיבה לכל החסידים, בביטוי מעניין נוסף: "בואו להיכתב בספרן של חסידים" — שכל אחד יהיה חלק מספרם של החסידים. ובמה מתבטא הדבר? בקביעות שיעורי חסידות ובהתוועדויות. ומסיים שם בברכה "בשפע רב לכל אחד ואחד".
בשיחותיו מציין הרבי, שימי הגאולה הללו חלים בחודש תמוז — חודש שבו מתחילים ימי בין המצרים, מי"ז בתמוז עד תשעה באב, שהוא חודש פחות שמח. אולם הקדוש-ברוך-הוא שתל בו, כהקדמת רפואה למכה, עוד קודם לכן, את ימי הגאולה של י"ב-י"ג תמוז; וכך הופך כל החודש לחודש שמח, שכן עוד לפני שמתחילים ימי בין המצרים, מתחיל כבר המסר שאלו ימי הגאולה.