"חדר" המאתיים עשרים וחמישה בהיכל היום-יום.
שבת ז' תמוז ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, חוקת, שביעי עם פירוש רש"י.
תהילים, ז' בחודש, אומרים מפרק ל"ט עד פרק מ"ג ועד בכלל.
תניא, ביום הזה מתחילים פרק י"א בשער היחוד והאמונה, מתחילת הפרק במילה "והנה", והשיעור מסתיים בעמוד 176 במילה "בליבו".
הקטע שבפתגם זה לקוח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בה' תמוז תרצ"ה, המופנה לרבי — דהיינו לחתנו, הרבי שלנו. זהו מכתב ארוך מאוד, שבו הוא מספר באריכות על סדר ההנהגה שהיה אצל החסידים הראשונים ואצל רבותינו נשיאינו, ומפרט נקודות מעניינות רבות. בהיום-יום ישנם כמה פתגמים מתוך מכתב זה, וכאן נלמד קטע אחד המצוטט בו מדברים שאמר הרבי הרש"ב בשמחת תורה בשנת תרמ"ח. וזו לשונו: "אדוני אבי מורי ורבי אמר" — הכוונה לרבי הרש"ב.
"חסידות נעוצה תחלתן בסופן וסופן בתחילתן" המושג הזה מופיע בספר יצירה, האומר שכל נקודה נעוצה מן הנקודה ההתחלתית ועד הנקודה הסופית, והדברים קשורים זה בזה. זו הנקודה המאירה בחסידות — "נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן". כלומר, כל נקודה בחסידות, בין אם היא נראית דבר קטן ובין אם היא דבר עמוק וגבוה, הדברים קשורים זה בזה בכל קצותיהם.
בקבלה ישנן שתי דרגות: דרגה הנקראת "יושר", ודרגה הנקראת "עיגולים". "יושר" מבטא סדר-השתלשלות מסודר; כשיש סדר-השתלשלות מסודר, הנקודה העליונה היא ברמה אחת, הנקודה האמצעית ברמה אחרת, והנקודה התחתונה ברמה אחרת. לעומת זאת ב"עיגולים" אין נקודה ראשונה ונקודה סופית — כל נקודה יכולה להיות הראשונה. העיגול מבטא את הרעיון של "נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן", ואין הבדל באיזו נקודה אתה נמצא.
אומר הפתגם: "דרגת העיגולים, מבלי אשר ימצא ראש וסוף" — שלכאורה אין בה מיקום, ואין בה סדר; אין דבר חשוב יותר ודבר חשוב פחות, וכל מה שאתה עושה בסדר גמור. ועל כך בא הפתגם ואומר: אף שחסידות היא בבחינת "נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן", אף שהיא הדרגה של "עיגולים", אחרי כל זה — "אך למרות הכל העיקר הוא סדר" — בתוך ה"עיגולים", בתוך הראש והסוף המחוברים, הדברים צריכים להיעשות בצורה מסודרת מאוד.
והוא מפרט: "הבעש"ט היה מסודר, המגיד ממעזריטש דקדק על סדר, ואבי-סבי - רבינו הזקן - לימד את החסידים להיות מסודרים, רואים זאת במאמריו, מכתביו, ניגוניו", כשמעיינים במאמריו רואים שהדברים בנויים בצורה מסודרת, נדבך אחר נדבך; וכן במכתביו ובניגוניו — הכול מאורגן ומסודר מאוד.
והוא מביא דוגמה מעשית מהנהגת החסידים: מהו "סדר", ולאילו רזולוציות הוא נכנס? "החסידים שהיה להם זמן קבוע לביאתם לליאזנא - אח"כ לליאדי - לא היה ברשותם לשנות את הזמן ללא רשיון מהרבי". חסידים שהיה להם זמן קבוע בשנה שבו הגיעו לרבי, לא היתה להם רשות להחליף את הזמן. לא ניתן היה להחליט: עד עכשיו הגעתי לחג השבועות, ומעתה אני רוצה לבוא לראש השנה. לכל חסיד היה סדר קבוע, שנהג לפיו, וכל ההשפעות שקיבל היו בהתאם לסדר הפרטי שנקבע עבורו. מי שרצה לשנות, היה צריך רשות מהרבי. גם בנקודה כזו — מתי להגיע — אינך מחליט כרצונך; הדברים צריכים להיות מאורגנים ומסודרים.
"כדי לקבל רשיון היה צריך לנמק הסיבה" וכדי לקבל רישיון להחליף את התאריך — לא היה זה עניין של פרוצדורה טכנית, שהחסיד יגיש בקשה ויקבל אישור. אלא היית צריך להציג הסבר: מדוע אתה רוצה להחליף? מה השתנה? מה קרה? כלומר, הדברים צריכים להיות מסודרים מאוד.
"אצל הרבי היה ועד מיוחד להנהגת סדר החסידים, ובראשו מהרי"ל [יהודה לייב] אחי רבינו; ועד מיוחד להנהגת האברכים החסידיים, ובראשו אדמו"ר האמצעי".
כלומר, כל הנקודה בפתגם היא: אף שחסידות מושרשת בדרגה אלוקית כה גבוהה, שלכאורה אין שם שייכות לעניין של סדר, שהכול למעלה-מסדר — אין הדבר כן. ההנהגה החסידית מקבלת את העוצמות הגדולות ביותר, והכול עובר דרך מסלול הסדר. רואים זאת במכתבים רבים של הרבי, שבהם הוא תובע מכל המוסדות ומכל הנהגת החסידים שהכול תמיד יהיה בצורה מסודרת ומאורגנת מאוד. לא כל אחד עושה כרצונו ומתי שירצה, גם אם בהיגיון הדבר נראה לו — הכול צריך להיות מסודר ומתוכנן.
ואם נרצה למצוא את הרמז בין פתגם זה להמשך היד החזקה לרמב"ם — שהתחלנו את ספר קניין ביום הקודם — הרי היום נמצא רמז להלכות הבאות, הן הלכות זכייה ומתנה. בהלכות זכייה ומתנה יש פרק שלם, הוא הפרק הראשון, שבו מביא הרמב"ם אופנים שונים כיצד אדם זוכה ברכוש וכיצד עושה קניין. יש שם דיון ארוך במה שקורה בנכסי גר: לגר אין קרובים ואין קרובי משפחה, ולכן אם נפטר ללא משפחה נכסיו הפקר, ויש בזה בחינת "כל הקודם זוכה"; וכיצד בדיוק זוכים בהם — ובזה כמה פרטים.
והרמב"ם מסיים ואומר: "במה דברים אמורים?" — כל מה שאמרתי עד עתה, שאתה יכול לזכות בחפץ בצורה זו או אחרת, הוא "אם אין משפט ידוע למלך", אם המלך לא קבע הנחיות ברורות כיצד הדבר עובד. "אבל אם דין אותו המלך ומשפטו" — אם היה במקום מלך שקבע כלל, שבמלוכה אף בסיטואציה כזו אין הדבר עובד כ"כל הקופץ", אלא יש סדר כיצד הדברים מתנהלים, נוהגים כמשפט המלך. המלך קובע, והדברים צריכים להיות מסודרים מאוד. זהו בדיוק הרעיון שראינו כאן — שהרבי קובע כי ההנהגות צריכות להיות מסודרות וקבועות, ואין כל אחד קופץ כרצונו בכל תחום ועניין.