"חדר" המאתיים עשרים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום חמישי ה' תמוז ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, חוקת, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ה' בחודש, אומרים מפרק כ"ט עד פרק ל"ד כולל.
תניא, ממשיכים ביום הזה את פרק י' בשער היחוד והאמונה. השיעור מתחיל בעמוד 174 במילים "ומכל מקום", ומסתיים במילים "אתכסיא כולא".
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בי"ז מנחם-אב תרצ"ג. המכתב עצמו אינו ארוך במיוחד, ובכל זאת נלקחו ממנו כמה פתגמים ל"היום-יום": בי"ג אדר א' ובל' אדר א' כבר הופיעו פתגמים מאותו מכתב, והפתגם היומי הוא החלק האחרון של אותה אגרת.
באגרת זו מספר הרבי הקודם דבר ששמע מאביו, הרבי הרש"ב, אודות "יחידות" שהיתה לאחד מגדולי החסידים, שהיה מהמקורבים ביותר לאדמו"ר הזקן. במקור מתואר שהחסיד נכנס בכאב רב, מלא תלונות על חובות מרובים — היה עליו לחתן ילדים ולעמוד בהוצאות רבות, ומצבו הכלכלי היה קשה מאוד. וכאן מסופר מה השיב לו אדמו"ר הזקן.
וכך כתוב: "רבינו הזקן שאל את אחד החסידים הגדולים המקורבים ביותר, בהיותו אצלו ביחידות, למצבו. ויתאונן החסיד כי ירד מנכסיו וכו'" — החסיד סיפר על כל בעיותיו הכלכליות ועל האסון שפקד אותו, שאיבד את הכול. "ויענהו רבינו" — אדמו"ר הזקן ענה לו כך.
[קודם לכן מופיע באגרת משפט חריף מעט יותר, שהרבי משמיט אותו כאן. באגרת כתוב שאדמו"ר הזקן אמר לאותו חסיד: "אתה דואג רק למה שאתה צריך, אבל בשביל מה צריכים אותך? על זה אינך דואג כלל?"].
"זקוקים לך שתאיר סביבתך בתורה ועבודה שבלב; פרנסה ושאר צרכיך - זה מוטל על הקב"ה לתת לך. עשה את המוטל עליך, ויעשה השי"ת את המוטל עליו". הפרנסה שעליה אתה מתלונן, הדברים שאתה עצמך צריך, את זה צריך הקב"ה לתת לך; אין אלו דאגותיך, אלא של הקב"ה. אתה תתמקד בשליחותך, והקב"ה יעשה את שלו.
בסיום דבריו באגרת שם מציין הרבי הריי"צ שאפשר למצוא את פתגם זה בנוסחאות שונות, שכן הסיפור אירע עם כמה חסידים, ולכן הוא מופיע כמה פעמים, בכל פעם בנוסח מעט שונה.
ומה הקשר בין הפתגם הזה ל"יד החזקה" של הרמב"ם? אנו נמצאים בהלכות האחרונות של ספר נזיקין, הלכות רוצח ושמירת נפש. הפתגם, כפי שראינו, אומר שאדמו"ר הזקן הורה לחסיד מה נדרש ממנו: להאיר את סביבתו בתורה ובעבודה שבלב.
בהלכות רוצח ושמירת נפש ישנה הלכה מעניינת בדיני ערי מקלט. אדם שרצח נפש בשגגה צריך לנוס לעיר מקלט. וההלכה אומרת שאם תלמיד גלה — כלומר תלמיד ישיבה שהרג בשגגה וגלה לעיר מקלט — "מגלין רבו עמו", שגם רבו צריך ללכת עמו לעיר מקלט. מדוע? כי תפקידו של הרב להחיות את מי ששייך אליו, וחיי התלמיד הם התורה. הפסוק אומר שיש לדאוג לחייו של הנמצא בעיר מקלט, וחייו אינם רק החיים הגשמיים אלא גם החיים הרוחניים; לכן על הרב ללכת עמו, להאיר את אותו מקום באור התורה, כדי שיוכל להעניקה לתלמידו.
זו בעצם אותה נקודה שאנו רואים כאן: אדמו"ר הזקן אומר שתפקידך להאיר את סביבתך, ואם סביבתך היא כרגע עיר המקלט — הרי שגם בעיר המקלט צריך לעשות זאת. המטרה אינה משתנה, גם כשנמצאים במקום כזה.