"חדר" המאתיים ועשרים בהיכל היום-יום.
יום שני ב' תמוז ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, חוקת, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, ב' בחודש, מפרק י' עד פרק י"ז כולל.
תניא, ממשיכים ביום הזה ללמוד את פרק ט' בשער היחוד והאמונה. השיעור מתחיל בעמוד פ"ו במילים "רק מפני", ומסתיים בתחילת עמוד פ"ז במילה "למשכילים".
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בג' טבת תרצ"ח. למעשה כבר היה לנו פתגם קודם בהיום-יום שבו הופיע חלק מהמכתב הזה בהיום-יום של ג' אדר א'.
המכתב מופנה להנהלת אגודת "טהרת בנות ישראל" בווינה. הן כתבו לרבי הריי"צ מכתב ובו שאלה: מאחר שהיו עסוקות בטהרת בנות ישראל בווינה, הן כתבו שיש נשים שרוצות להבין בשכל ובהיגיון מה הצורך בטבילה במקווה כדי להיות טהורות — הרי אפשר לעשות פעולות רבות, ומדוע דווקא לטבול במים? על כן שאלו את הרבי הריי"צ שתי שאלות: האם צריך להשתדל להסביר להן, ואם כן — מה להסביר להן.
הרבי הריי"צ פותח במכתב באריכות, ואומר שקודם כל יש להסביר להן את מצוות אהבת ישראל, כמה חשובה מצווה זו לכל יהודי בכל תחום. ובהמשך הוא בא לסיים שם, שלכן בוודאי ובוודאי שצריך להסביר ולקרב אותן לעניין, כי עליהן לדעת שעניין הטבילה הוא קריטי לרפואת הגוף ולרפואת הנפש. זהו תוכן המכתב.
בליבו של המכתב, במקום שבו הוא אומר להן שצריך אהבת ישראל, מופיעים שני קטעים: קטע אחד — היום, והקטע השני — מג' אדר א'. וכך הוא אומר להן: "אדמו"ר הזקן כותב בסידורו", מתוך כוונה להביא הוכחה שאהבת ישראל היא דבר כה משמעותי: "נכון לומר קודם התפילה: "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך"". דבר זה מופיע בתחילה, לפני "מה טובו" בסידור אדמו"ר הזקן.
מדוע הכניס אדמו"ר הזקן דבר זה כהכנה לתפילה? מה עניין קבלת מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך" לפני שאתה הולך להתפלל להקדוש-ברוך-הוא? עוד לפני שנבין את הטעם, רואים כמה גדול הדבר — "זאת אומרת, אשר מצוות אהבת ישראל היא שער הכניסה". אתה רוצה להיכנס לתפילה, לבקש מהקדוש-ברוך-הוא משהו? מהו שער הכניסה? "אשר דרך בו יכול האדם לבוא לעמוד לפני ה"א להתפלל". כשאדם נכנס בשער זה של "ואהבת לרעך כמוך", עכשיו הוא יכול להתפלל להקדוש-ברוך-הוא.
ומוסיף ואומר, שבזכות זה שאדם מקבל על עצמך את עניין אהבת ישראל, "בזכותה תתקבל תפילת המתפלל". כאן הרבי הריי"צ לא מרחיב מדוע, אך במצוות אהבת ישראל של הצמח צדק (בדרך מצותיך) מבואר יסוד הדבר: תפילה היא כמו קרבן, ובקרבן ידוע הכלל שקרבן חייב להיות שלם, ובלשון התורה "תמים". אם יש מום בקרבן, אין אתה יכול להקריבו על המזבח; הוא חייב להיות שלם ותמים.
כל יהודי הבא להתקרב להשם הוא כמו קרבן, וכל עם ישראל הם בעצם מהות אחת. אם יהודי מגיע להתפלל להקדוש-ברוך-הוא, הוא בא בעצם להקריב את עצמו; אך אם יש לו בעיה — שהוא שונא מישהו, שאינו מסתדר עם מישהו — פירושו של דבר שחלק מאיבריו אינם שלמים, שהרי כל עם ישראל הם כגוף אחד גדול. ואם יש לו בעיה עם מישהו, הרי חלק מאיבריו אינם שלמים, ואיך יוכל להתפלל ולבוא, כאשר קרבנו הוא קרבן עם מום? כדי שתתקבל תפילתו עליו לבוא שלם, ו"לבוא שלם" פירושו שאתה אומר "הריני מקבל עלי" את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" — אין יהודי שאיני מחובר עמו. לכן זהו שער הכניסה לתפילה. כך מסביר הרבי ב"דרך מצותיך".
ומעניין, שבשנת תשד"מ, הרבי דיבר הרבה על כך שיש מצב מבהיל בעולם, שמלכויות מתגרות זו בזו — מצב של בלבול גדול מבחינת מלחמות. הרבי דיבר על מה אפשר וצריך לעשות כסגולה להרגיע את העולם, ואחד הדברים שביקש להוסיף היה שכל יהודי יוסיף בתפילה שני קטעים. אחד מהם הוא המשפט "הריני מקבל עלי", שכל אחד יפתח בו את תפילתו בכל יום — גם מי שאינו מתפלל בנוסח אדמו"ר הזקן ואין את השורה הזאת בתפילתו. וכן לאמר את הפסוק "אך צדיקים" שאומרים בסוף התפילה, שכל אחד יאמר זאת.
הרבי הגיהּ את השיחה הזאת (היא נדפסה בלקוטי שיחות חכ"ה ע' 373). באחת ההערות שם מביא הרבי משיחה של הרבי הריי"צ נקודה מעניינת: כאשר יש לאב, בלי עין-הרע, כמה ילדים — מהו התענוג הגדול ביותר של האב? שהוא רואה שכל ילדיו מאוחדים, שכולם אוהבים זה את זה. לכן, לפני שאדם בא לבקש מהקדוש-ברוך-הוא בתפילה את צרכיך — "אני צריך את זה ואת זה" — עליו לגרום נחת-רוח לאב כדי שירצה לתת לך. ובמה גורמים לקב"ה נחת-רוח? בכך שמראים לו שילדיו מאוחדים זה עם זה. נמצא שאהבת ישראל היא בעצם הכנה לבקשה שבתפילה.
זהו הסבר נוסף לדבריו כאן: מדוע שער הכניסה לבקשת היהודי בתפילה עובר דרך עניין אהבת ישראל, שבין אדם לחברו — שזהו תוכן הפתגם היומי, עניין "ואהבת לרעך כמוך", שלא יהיו הדברים השליליים, וכמובן שיהיו הדברים החיוביים, ואז תתקבל תפילתו של היהודי.