"חדר" המאתיים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום ראשון י"ז סיון ה'תש"ג.
שיעורים: מתחילים כאן שבוע חדש. חומש, שלח — פרשה ראשונה עם פירוש רש"י. תהילים, י"ז בחודש, מפרק פ"ג עד פרק פ"ז ועד בכלל. תניא, אנו נמצאים בשער יחוד האמונה; ביום הזה מתחילים פרק ו' מהמילה "והנה" שבתחילת הפרק, והשיעור מסתיים בעמוד מאה שישים במילה "בחסד".
הפתגם היומי הקצר נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בי"א סיון תרצ"ה. במכתב הוא מסביר באריכות שעיקר העבודה הנדרשת מיהודי בעבודת ה' היא לעשות מכל דבר גשמי כלי לאלוקות. הוא מביא דוגמאות מוכרות: ליטול את הצמר הקיים בעולם ולעשות ממנו ציצית, ואת הקלף, העור והרצועות — לתפילין. ואפילו בגוף האדם עצמו — מוחו הגשמי, כשהוא מבין עניין אלוקי והשכלה אלוקית, נעשה כלי לאלוקות; ולבו, בשר הלב, כשהוא מתעורר באהבת ה' או ביראת ה', נעשה כלי לאלוקות, וכן הלאה. כל המטרה באדם היא לזכך את העולם.
אלא שבחיים יש פעמים רבות שהתורה מורה לאדם, לנוכח המצב שהוא רואה, לברוח ולפרוש ממיני עניינים. ולא יחשוב אדם שהפרישות עצמה היא העבודה והמטרה. כאן בא הפתגם ללמדנו, שהפרישות מענייני העולם — שלעתים חובה לעשותה — דומה לרופא הבא לרפא אדם החולה במחלה מדבקת וזיהומית. מה תפקידו של הרופא? לרפא. אך יש שלבים שבהם עליו ליצור לעצמו תחילה כל מיני הגנות, שלא ייפגע בעצמו מן המחלה שבה הוא מטפל. אם כן, מה תפקידו — להגן על עצמו או לרפא את החולה? ברור שהמטרה היא לרפא, אך בשלבים הראשונים של הטיפול בחולה עליו קודם כול להגן על עצמו.
כך גם היהודי ברוחניות ובעבודת השם: יש שלב שבו עליו להגן על עצמו, פשוט להיזהר שלא להיטמע וליפול בענייני העולם. וצריך לדעת מהו התפקיד העיקרי ומהו הדבר המשני.
אקרא את לשון הפתגם: "ניט אנור בנולם זלה פונ עולם הזה אין פולן זין" — לא ליהנות מהעולם הזה במלוא מובן המילה הוא רק הכנה טובה לעבודה. כלומר, כדי שהעבודה תהיה טובה, ההכנה היא שלא להיות שקוע בענייני העולם וליהנות מהם באופן המקסימלי, אלא לשים לעצמך מעצור. שכן מהם עיקר העבודה ותכליתה? לעשות את הגשמי כלי לאלוקות.
עיקר עבודתו של האדם היא להתעסק באופן חיובי עם ענייני העולם ולעשותם כלי לאלוקות. כפי שדיבר הרבי באינספור שיחות ומאמרים על תפקיד היהודי בעולם — לעשות "דירה בתחתונים". לדוגמה, כשהחלו שיעורי התניא בגלי הרדיו בארצות הברית לפני שנים, דיבר הרבי באריכות שלא כדעת החושבים שלהכניס חסידות ברדיו זו "פחיתות" בחסידות. אדרבה — כל מה שנברא בעולם, ובכללו הכלי הנפלא הזה המסוגל להעביר מסרים ממקום למקום, נברא כדי ליצור דרכו צינור לאלוקות. זהו "לזכך את העולם" לאור האלוקות.
והקשר בין הפתגם ל"יד החזקה" להרמב"ם, שאנו נמצאים כעת בספר טהרה: הפתגם הקודם היה בסוף הלכות טומאת צרעת, וגם פתגם זה קשור לאותו נושא. שכן בסוף הלכות טומאת צרעת מדבר הרמב"ם באריכות על כך שאדם צריך להתרחק מלשבת בין דוברי לשון-הרע ובין הליצנים, ועד כמה עליו להתרחק מהם. על כך בא הפתגם ואומר: ודאי שצריך להתרחק ממצב זה, אך אין זה התפקיד העיקרי שלשמו יורדת נשמתו של אדם לעולם. עיקר התפקיד והעבודה, כפי שהתבאר לעיל באריכות, הוא החיובי — לעשות את הגשמי כלי לאלוקות.