"חדר" המאתיים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום שישי ט"ו סיוון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בהעלותך, שישי עם פירוש רש"י. תהילים, ט"ו בחודש, אומרים שני פרקים — פרק ע"ז ופרק ע"ח. תניא, ביום הזה מסיימים את פרק ד' בשער היחוד והאמונה, המתחיל מתחילת הסוגריים במילים "והנה בחינת" (בעמוד מאה חמישים ושמונה), ומסתיים באותו עמוד בסיום הפרק במילים "ליודעיכם".
מקורו של הפתגם היומי הוא במכתב שכתב הרבי הריי"צ בחודש סיוון (כ"ס תרפ"א). במכתב מפרט הרבי הריי"צ את השלבים השונים בהתפתחות אופן אמירת התורה והחסידות של אדמו"ר הזקן, לעומת האופן שהיה אצל בנו, אדמו"ר האמצעי, ואצל הרבי הצמח צדק. אצל אדמו"ר האמצעי ואצל הצמח צדק היו המאמרים בדרך כלל בסגנון דומה, ואם היו הוראות פרטיות לחסידים מסוימים, ניתנו אלו בדרך כלל ב"יחידות". אך אצל אדמו"ר הזקן היו סגנונות שונים במאמריו, ויצא — כותב הרבי הריי"צ — שלכל חסיד היה בעבודתו התוכן המסוים שהתאים לו. וכאן מפרט הרבי הריי"צ את כל השלבים, ואת הכינוי של כל שלב.
וכך הוא אומר: "בתחילה היה רבנו הגדול אומר דרושים קצרים במאד, מרעשי הלב, ומלהיבים מאד, ונקראו בשם דרכים". השלב הראשון נקרא "דרכים". סגנון זה דומה כמעט לכל האמרות שבידינו מגדולי החסידות, מהבעל שם טוב — רעיונות מרוכזים מאוד, כתובים במילים ספורות, חריפות וקצרות, שהקורא והלומד אותם מתרשם מהם עמוקות. כלשונו כאן: "מרעשי הלב ומלהיבים מאד" — משהו קצר ונקודתי. זה היה הסגנון אצל הבעל שם טוב ותלמידיו, וכן אצל אדמו"ר הזקן בתחילה, ונקרא "דרכים".
אחר כך — ממשיך הרבי הריי"צ — נקראו "איגרות", והם ארוכים יותר. כאן כבר החלה להתבטא ייחודיותה של תורת חב"ד, שהיא העברת הדברים וטיפוח ההבנה וההשגה של הלומד. באיגרות מדובר ברעיון אחד מסוים, המפורט ומוסבר בהרחבה רבה, כך שאין צורך בחושים מיוחדים כדי לקלוט את העניין — כפי שנדרש ב"דרכים", שם דרושים חושים לקלוט את עומק האמרה הקצרה — אלא גם אדם שאין לו חושים מיוחדים יכול להבין את העניין. ואולם עדיין לא היה זה סגנון ייחודי דווקא לאדמו"ר הזקן; אפשר למצוא סגנון דומה גם אצל כמה מאדמו"רי החסידות של אותה תקופה בדברי התורה הכתובים שלהם — למשל ב"קדושת לוי" לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, וב"נועם אלימלך" לרבי אלימלך מליז'נסק, שגם שם אפשר למצוא נקודה אחת המבוארת בהרחבה. אצל אדמו"ר הזקן נקרא שלב זה "איגרות" — השלב השני.
אחר כך השתלשל, ונקראו "תורות", והם שורשי הדרושים שבתורה אור ובליקוטי תורה. זהו השלב השלישי. מה השתנה כאן ביחס ל"איגרות"? כאן אין זה רעיון אחד המבואר בהרחבה, אלא כמה וכמה רעיונות, שאף נבנתה מהם מסכת רחבה המבארת עניינים רבים — עניין זה יובן על פי זה, ויתחזק על פי זה, כפי שאפשר למצוא בסגנון המאמרים שבליקוטי תורה ובתורה אור. זוהי כבר מסכת רחבה הרבה יותר מ"איגרות" ומ"דרכים". זהו השלב המיוחד שנקרא "תורות".
ולסיום הקטע הוא אומר: "אחר כך ארוכים מעט יותר ונקראו כתבים", והם — כדבריו — "בביאור, בהשגה רחבה לפי ערך". השלב הרביעי הוא "כתבים", שבו כבר רואים בצורה בולטת את כל המשתמע בתורת חב"ד. כאן מדובר בספרים שלמים, הלוקחים נושא אחד ומבררים אותו מכל מיני צדדים ואופנים, בהרחבה, במסכת ארוכה ושלמה ומפורטת מאוד. זה משהו ייחודי, שאין לו דומה כלל אצל שאר תלמידי הבעל שם טוב. זהו החלק העיקרי, שנקרא "כתבים", אצל אדמו"ר האמצעי. ואצל הרבי [אדמו"ר האמצעי] עצמו היה זה מלכתחילה כסגנון "כתבים", וכן בוודאי אצל הרביים שלאחריו. כך למדנו את התפתחות הדברים, כפי שהיו אצל אדמו"ר הזקן בכל ארבעת השלבים.