"חדר" השבעים בהיכל היום-יום.
יום שישי ל' שבט, ראש חודש, ה'תש"ג — היום הראשון של ראש חודש אדר.
שיעורים: חומש, משפטים, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ל' בחודש, סוף התהילים, מפרק קמ"ה עד וכולל פרק ק"נ.
תניא, ביום הזה גומרים את פרק כ"ה, מהמילה "ובזה" ומסתיים במילים "שעה קנא".
הפתגם היומי קצר, ומקורו במכתב מעניין שכתב הרבי הריי"צ לחתנו, הרבי. המכתב ארוך מאוד, וממנו לוקטו כמה וכמה פתגמים ב"היום-יום". נעיין בנקודה אחת המופיעה בו. במכתב מתייחס הרבי הריי"צ לרבי, שהיה אז אחד מעורכי הירחון שיצא לאור בשם "התמים"; וכעורך שלח הרבי לחמיו סיפור מסוים שהיה אמור להתפרסם בחוברת, ושאל על מהימנותו ודיוקו. הרבי הריי"צ משיב לו במכתב ארוך ומעניין מאוד.
אחת הנקודות שבמכתב היא המושג "סדר". הרבי הריי"צ מראה שאצל הבעל שם טוב, אצל המגיד ואצל אדמו"ר הזקן היו הדברים מסודרים מאוד, והסדר התבטא בכמה מישורים — גם בצורת הלימוד, מה לומדים החסידים. אחת מנקודות הסדר שהוא מדגיש בפתגם היא, שלכל אחד מן החסידים היה זמן קבוע מתי היה בא לרבי, והדבר התנהל בסדר מופתי.
יש שם ביטוי מעניין במכתב: כשהיה חסיד בא ללובביץ', אחד היה בא בראש השנה, אחד בסוכות, אחד בפסח ואחד בשבועות; והתאריך נעשה קשור לאופיו של החסיד ולכינויו. הוא מביא דוגמה: חסיד אחד היה אומר על עצמו "אני ראש השנה", מפני שהיה בא בראש השנה; ואחר היה אומר "אני שמחת תורה". לכל אחד היה עניינו, ולאחר מכן בא הפתגם היומי. בפתגם היומי יש במקור מעט יותר אריכות; נקרא את הפתגם ונשלים בכמה נקודות.
כתוב כך: "כמה וכמה חסידים חשבו את יום בואם ללובאוויטש ליום הולדתם". כלומר, החסיד היה רושם את התאריך שבו הגיע ללובביץ', ומחשיב אותו כיום הולדתו.
ואז מספר הרבי הריי"צ במכתב על מורו, שהיה אחד מגדולי החסידים, רבי שמואל בצלאל, שכינויו בראשי תיבות הרשב"ץ. וכך הוא אומר: "מורי הרשב"ץ בא בפעם הראשונה ללובאוויטש" — לרבי הצמח-צדק — "אור ליום שישי פרשת משפטים שנת תר"ח", היינו ביום חמישי בלילה, תחילת יום שישי של פרשת משפטים. בכך מתקשר הפתגם לתאריך, שכן היום הזה, ל' שבט, הוא יום שישי של פרשת משפטים.
במכתב יש תוספת של שתיים-שלוש נקודות שאינן מופיעות בפתגם היומי, ואקראן מן המכתב עצמו. כתוב שם, שבכל שנה ושנה, כשהגיע לילה זה — אור ליום שישי פרשת משפטים — היה הרשב"ץ ער כל הלילה, והשעון מונח על השולחן מול עיניו. כשהגיעה השעה שתיים אחר חצות הלילה היה אומר: "בשעה זו יצאתי ללובביץ'"; וכשהגיעה ארבע וחצי לפנות בוקר היה אומר: "בשעה זו דרכתי על מפתן בית הכנסת של הרבי".
ההמשך מופיע בפתגם היומי: "ובכל שנה ושנה היה ער כל אותו הלילה ומכוון להניח תפילין בה בשעה שנכנס להצמח צדק בפעם הראשונה" — בכל שנה כיוון שהנחת התפילין שלו ביום שישי של פרשת משפטים תהיה באותו הזמן שבו נכנס לראשונה לצמח-צדק בשנת תר"ח. כך חי את התאריך הזה בכל פעם מחדש, כיום הולדתו.
מעניין להשלים נקודה: הרבי הזכיר פתגם זה בהתוועדות שבת בתשמ"ח. שם דיבר הרבי על כך שלחסיד ולשליח צריכות להיות שתי תנועות נפש, שלכאורה הן הפוכות זו מזו, וקישר זאת לשני חלקים שהיו בבניית המשכן. מצד אחד עליו להיות בביטול מוחלט, בטל לגמרי אל המשלח ואל הקדוש-ברוך-הוא; ומצד שני עליו לנצל את כישרונותיו ואת יכולותיו כדי לבטא את הנדרש. אלו שתי תנועות הפוכות — או שאתה בטל, או שאתה, להפך, יודע בדיוק מהן מעלותיך וכישרונותיך.
הרבי אמר, שבדורנו הפך הרבי הריי"צ כל אחד מאנשי הדור — אנשים עם השי"ן והתי"ו — לשלוחים להפצת המעיינות; וכל אחד מצא את עצמו עסקן ציבורי שיש עליו אחריות לא רק על עצמו אלא גם להפיץ יהדות בסביבתו. ואז אמר, שכל אחד צריך שיהיו בחייו שתי תנועות אלה. בתנועה הראשונה — הביטול, ביטול לרבי; ללמוד את תורתו של הרבי ולקבל את הוראותיו, בתכלית הביטול.
וכדוגמה מביא את הפתגם היומי. הוא אומר, שהחסידים ידעו כי יום הולדתם הוא היום שבו באו בפעם הראשונה לרבי — כל אחד בדורו שהגיע לרבי. ומדוע יום הולדת? כי ביום שהגעת לרבי בטלה מציאותך הקודמת ונעשתה מציאות חדשה; זהו יום הולדתך, שכן כל מה שהיה עד עתה נגמר, ועתה התחלת חיים חדשים. לכן, כלשונו, "זה כקטן שנולד".
בהערה מסביר הרבי דבר מעניין: כאשר משווים את הדבר לקטן ואומרים "כקטן שנולד", יש לעיין האם הוא פחות מקטן שנולד או יותר ממנו. אומר הרבי, שבמקרה זה יש לחסיד הבא בפעם הראשונה לרבי שתי מעלות לגבי קטן: אמנם גם קטן שנולד הוא חדש, אך החסיד הבא לרבי מיוחד ממנו בשתי נקודות.
הנקודה הראשונה: הקטן שנולד אינו בהכרח מתקדם ביום הראשון — אדרבה, ייתכן שהוא בנסיגה; שכן קודם לכן, בהיותו בבטן אמו, לימדוהו את כל התורה כולה, וברגע שנולד הריהו כאפס שאינו יודע דבר, ועליו להתחיל מחדש. נמצא שבתחילה הוא בירידה. אך כשחסיד מגיע לרבי, מצבו משתדרג לעומת שהיה קודם. זה ההבדל הראשון.
ההבדל השני: קטן ביום שנולד אינו יכול ללמוד תורה כלל; וגם כשמתחיל להבין משהו, מלמדים אותו תחילה דברים פשוטים, ולאט-לאט. אך חסיד המגיע לרבי מקבל ממנו מיד את כל העניינים העמוקים שבפנימיות התורה, ולא רק את האל"ף-בי"ת; הוא מגיע לרבי ומיד מקבל את העניינים ברמה גבוהה. לכן, כשאומרים שהוא "כקטן שנולד", יש לו מעלת ההתחדשות שבקטן שנולד, ובנוסף מעלה גדולה יותר מן המשל של קטן שנולד.