"חדר" הארבעים ושישה בהיכל היום-יום.
יום שלישי ו' שבט ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, מסיימים ביום שלישי את פרשת בוא — "בוא שלישי", עם פירוש רש"י.
תהילים, ו' בחודש, מפרק ל"ה עד פרק ל"ח כולל.
תניא, מסיימים ביום הזה את פרק י"ז, מהמילים "ואי בחי'", עד סוף הפרק, המסתיים במילים "כמו שכתוב במקום אחר".
הפתגם היומי הוא פתגם קצר, שמקורו במאמר של הרבי הרש"ב שבהמשך הידוע "המשך תרע"ב". מתוך ההמשך מביא הרבי שתיים-שלוש שורות שכתב שם הרבי הרש"ב. ניתן מעט רקע, ואז נקרא את הלשון.
הרבי הרש"ב מדבר על כך שיש, כידוע, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה. התורה שבכתב היא גילוי של חכמה אלוקית גבוהה מאוד; אלא שחכמה אלוקית זו הצטמצמה במילים של התורה שבכתב, והעומק האמיתי והנפלא הטמון באותיות נשאר טמון ואינו נראה. בגלוי קוראים את פסוקי התורה שבכתב כפי שילד קורא חומש ומבינו ברמה פשוטה מאוד, בלא לשים לב לעומק האמיתי ובלא לראותו.
אך בתורה שבעל-פה, גדולי ישראל שבדורות שלאחר מכן מצליחים להגיע לגילוי "בין השורות" — הם מגלים את העומק הטמון באותיות התורה שבכתב, ומגלים תורות. כמו, למשל — אף שאין הוא מביא זאת שם — רבי עקיבא, שלמד תילי תילים של הלכות על כל תג ותג. כלומר, גדולי ישראל, אף שהם בדורות מאוחרים יותר, מגלים בתורה שבעל-פה את העומקים האמיתיים שבתורה שבכתב, שלא נתגלו בדורות שלפני כן.
שם הוא מאריך בעניין זה, ולבסוף מביא בסוגריים את הדברים שהם הציטוט הנלמד עתה. וכך הוא אומר: "אדוני אבי מורי ורבי כותב" — הרבי הריי"צ אומר זאת על אביו, הרבי הרש"ב, שהוא כותב — "ששמע בשם רבנו הזקן", וכפי שמובא שם בהמשך: "שמעתי בשם רבנו", והכוונה בשם אדמו"ר הזקן — "שכל המחברים עד הט"ז והש"ך", כל מחברי החיבורים התורניים בתורה שבעל-פה עד הט"ז והש"ך.
הט"ז היה רבי דוד הלוי סגל, והש"ך היה רבי שבתאי הכהן, והם נושאי הכלים על השולחן ערוך, ואף בעלי פלוגתא זה עם זה. וכך הוא אומר: "עד הט"ז והש"ך כל המחברים" — והט"ז והש"ך בכלל הקבוצה הזו — "עשו החיבורים שלהם ברוח הקודש", כל חיבוריהם ברוח הקודש.
מעניין לצטט את שהרבי מביא באחת השיחות בלקוטי שיחות, שבה הוא מדבר על הרמב"ם. כידוע, הרמב"ם כותב בספרו "משנה תורה" כל מיני הלכות הקשורות לטבע ולאכילה — מה לאכול ומה לא לאכול, מה בריא ומה אינו בריא וכדומה. הרבי מאריך בכך: הרמב"ם כתב זאת בספר הלכה, ולעתים רואים שבטבע העולם נשתנו הדברים, ולאו דווקא מה שכתב שם שבריא או לא בריא לאכול תקף כיום, שכן הגוף נשתנה ויש דברים שונים.
הרבי מביא שם בשיחה בשם ספר "התומים" לרבי יהונתן אייבשיץ — שכתב זאת על ה"בית יוסף" ועל ה"רמ"א", שהם עוד לפני הט"ז והש"ך. וכך לשון "התומים": "הכל בכתב מיד ה' השכיל" — כל מה שהם כותבים הוא יד ה'; "רוח ה' נוססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב" — כלומר, כשה"בית יוסף" או ה"רמ"א" כותבים דבר, אף שלא כיוונו לכותבו בניסוח זה, כל מה שכתבו יד ה' נכתבה דרך עטם; "וחפץ ה' בידם הצליח". כך כותב "התומים".
הרבי מביא זאת ביחס לרמב"ם: כל מה שכתב בהלכה — גם אם במציאות, בעולם ובגוף הגשמי, ישנם דברים מסוימים שאינם תואמים, כפי שכתב בהלכות דעות או בענייני רפואה דברים שאינם תואמים לגוף הגשמי — ייתכן שבגוף הגשמי נשתנה הדבר, אך מבחינה רוחנית כל מילה שכתב היא אמת ויציב, וברוחניות הכול קיים. זהו אותו רעיון.
ובאותו מקום בלקוטי שיחות מביא הרבי את אותו ציטוט מהמשך המאמר של הרבי הרש"ב, שכותב שם בשם אדמו"ר הזקן על הט"ז והש"ך — שהם אחרי ה"בית יוסף" וה"רמ"א" — שכל מה שהם כותבים הוא ברוח הקודש. יש מקומות אחרים שבהם מציינים זאת עד המהרש"א — כל המחברים עד המהרש"א, כולל המהרש"א. על כל פנים, הדברים שכולם מביאים הם ברוח הקודש.
ומהי "רוח הקודש"? כאן ישנן עוד שתיים-שלוש שורות, המשך למאמר של הרבי הרש"ב. הוא אומר: "בענין רוח הקודש איתא בקרבן העדה", סוף פרק ג' דשקלים — בתלמוד הירושלמי במסכת שקלים יש פירוש של בעל "קרבן העדה". במשנה בשקלים כתוב: "חסידות מביאה לידי רוח הקודש".
בספר "קרבן העדה" מבאר את הפירוש במילים אלו — מהי רוח הקודש. אקרא את לשונו (כאן אין הרבי מצטט את לשונו): "שכיון שהוא עושה לפנים משורת הדין" — הרי חסידות היא לפנים משורת הדין — ומכיוון שמדובר במי שעושה את הדברים לפנים משורת הדין, מזכה אותו הקדוש-ברוך-הוא שקורים לו דברים שלא על פי הטבע ולא על פי הסדר, "ומודיעים לו רזי התורה". כלומר, מי שזוכה לרוח הקודש — פירושו שהוא גילה את הרז ואת הסוד של התורה.
נקרא את לשון הרבי הרש"ב כפי שהוא מסביר זאת: "בענין רוח הקודש איתא בקרבן העדה - סוף פרק ג' דשקלים - שזהו שמגלים לו רזי תורה" — זה לשון "קרבן העדה". והוא מסביר מהם רזי תורה — "שזהו מבחינת העלם דחכמה". כפי שאמרנו קודם, בתורה שבכתב זו חכמת אלוקים, אלא שאין רואים בה את כל ההעלם ואת כל הסודות הטמונים בכל מילה. למחברים שבאו אחר כך, בדורות מאוחרים יותר, גילה הקדוש-ברוך-הוא את ההעלם שבחוכמה, את הסודות הטמונים בכל מילה ומילה, וממילא כל מה שהם אומרים מכוון ומדויק, ואלוקות גלויה בכל מילה ומילה. זהו תוכן הפתגם: שהם הצליחו להגיע בכוח האלוקי לשורש העמוק של הדינים, וידעו לומר את הדברים בצורה נפלאה.
נסיים בהמשך למה שראינו בימים הקודמים — הקשר בין הפתגמים לפי סדר ההלכות ברמב"ם. אנו נמצאים כעת בימים אלו ב"סדר זמנים", והפתגמים תואמים לסדר הזמנים. ראינו בפתגמים הקודמים כיצד הדברים תואמים להלכות שבת או חמץ ומצה, סוכה ולולב, וכעת ההמשך הוא הלכות שקלים. מדוע הלכות שקלים? משום שהוא מביא ציטוט מסוף פרק ג' דשקלים — זהו הציטוט שעליו הוא מבסס את העניין, בהמשך להלכות שקלים המופיעות ב"סדר זמנים". רואים כיצד ממש בדרך רמז כותב הרבי את הפתגמים לפי סדר התקדמות הדברים שבספרו של הרמב"ם.