"חדר" המאה ארבעים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום רביעי ט"ז ניסן, ב' דחג המצות, א' לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, אחרי מות, רביעי, עם פירוש רש"י. תהילים, ט"ז בחודש, פרק ע"ט עד פרק פ"ב ועד בכלל. תניא, עדיין בפרק מ"א; השיעור היומי מתחיל מהמילים "אך אמנם" בעמוד מאה וארבע-עשרה, ומסתיים באותו עמוד במילים "עתה וכי יהי גם".
בשיעור היומי ישנן גם הנהגות מיוחדות: אחת לליל ב' של פסח, ונקודה נוספת לליל הראשון של פסח.
נתחיל בהנהגה שביחס לליל ב' דחג המצות, לעומת הלילה הראשון: "קריאת שמע שעל המיטה — כמו בכל יום טוב". והדגש הוא, שבשולחן ערוך (הלכות פסח, סימן תפ"א, בהלכה האחרונה) כתוב שבליל הראשון של פסח נוהגים שלא לקרוא לפני השינה אלא ברכת "המפיל" ופרשת "שמע" בלבד, ואילו שאר הקטעים שאומרים בקריאת שמע שעל המיטה — אין קוראים.
מהי הסיבה שבכל לילה קוראים את כל הקטעים הללו? הם משמשים הגנה. אך ליל פסח הוא לילה "המשומר מן המזיקין", ולכן אין צורך לקרוא בו את כל קטעי קריאת שמע שעל המיטה. כך כתוב בשולחן ערוך — אך זאת רק לגבי הלילה הראשון של פסח.
ועל כך מודגש כאן, שבליל ב' של חג המצות אין עוד אותה סגולה שבלילה הראשון, וכשמגיעים לקריאת שמע שעל המיטה קוראים אותה כמו בכל יום טוב — היינו את כל הקטעים. כמובן, לא ממש את הכול, שהרי ביום שאין אומרים בו תחנון, וכן ביום טוב, יש קטעים שאין אומרים; אך זה כבר אינו כפי שכתוב בשולחן ערוך לגבי הלילה הראשון.
הקטע הבא מתייחס להנהגה שבליל הסדר. ידוע שבליל הסדר שואלים את "מה נשתנה", ארבע הקושיות, ולשון ההגדה: "כאן הבן שואל" — כמו "והגדת לבנך"; הבן שואל את ארבע הקושיות, ויש מצווה על האב ללמד את בנו.
ישנה הקדמה שאומרים לפני תחילת השאלות, בעת אמירתן ביידיש: "אבא, אשאל אותך ארבע קושיות". בפשטות, מי פונה כך אל האב? הבן, היושב עם אביו ליד הסדר, אומר לאב: "אבא, אשאל אותך ארבע שאלות". על כך נסוב הפתגם.
מקור הדבר בשיחה שסיפר הרבי הריי"צ בפסח בשנת תרצ"ח: גם מי שאין לו אב, רחמנא ליצלן, גם יתום, אומר לפני "מה נשתנה" אותו לשון: "אבא, אשאל אותך את ארבע השאלות".
באחת האיגרות כותב הרבי שלא שמע בזה טעם או מקור, אך נראה לו שהדבר הוא מצד כיבוד אב — שיש בהלכה חיוב לכבד את האב אף לאחר מותו. וכחלק מכיבוד האב לאחר מותו, אומרים אמירה זו אל האב אף אם כבר אינו בחיים.
הרבי הריי"צ, המספר על כך, מתאר שאביו — הרבי הרש"ב — היה נוהג כך; לאחר הסתלקות אביו, הרבי מהר"ש, היה נכנס לחדר היחידות ועומד מול השולחן באותו אופן בדיוק שבו עמד בחיי אביו. כלומר, ההנהגה גם לאחר ההסתלקות היא כאילו האב נמצא כאן בפועל.
באחת השיחות מסופר על ליל הסדר בנוכחות בעל התניא, אדמו"ר הזקן, עם בניו: בניו ישבו ליד אביהם, וכל אחד מהם אמר את הלשון "אבא, נשאל אותך ארבע שאלות". היה שם גם הנכד, הרבי יוסף מחשדק, שאף הוא פנה ואמר "אבא, נשאל אותך ארבע שאלות". וכשסיימו כולם, אמר גם אדמו"ר הזקן בעצמו: "אבא, נשאל אותך ארבע שאלות".
הרבי הריי"צ, ששמע סיפור זה מאביו, שאל אותו למי התכוון אדמו"ר הזקן באומרו "אבא, נשאל אותך ארבע שאלות", והרבי הרש"ב השיב לו: "אני משער שכוונתו לאחיה השילוני".
נמשיך בפתגם: "וסמוכות לזה" — מביא אסמכתא וחיזוק לכך שאומרים ביטוי זה, "אבא", גם לאחר הסתלקות האב, ושגם מי שאין לו אב אומרו. שכן ההנהגה היא שגם אדם שאין לו אב ואם אומר בברכת המזון "הרחמן הוא יברך את אבי מורי" וכו', "אמי מורתי" וכו'. רואים אפוא שגם בברכת המזון ממשיכים לומר "אבי מורי ואמי מורתי", ולברכם אף לאחר הסתלקותם. ומכאן שאותו דבר אומרים גם לפני "מה נשתנה".
נסיים באחת השיחות שבהן דיבר הרבי על הנושא (י"א ניסן תשמ"ג): הרבי אמר שאצל רבותינו נשיאינו, כשאמרו "אבא", דיברו על נשמת האב, אך לא הייתה זו אמירה בלבד — רבותינו נשיאינו ידעו להמשיך את נשמת האב שתהיה עמם כאן. וזה, כפי שנאמר, לעתים טרחה גדולה — להביא את הנשמה מאוצר הנשמות ולהורידה לכאן; אך רבותינו נשיאינו ידעו לעשות זאת באופן שהאב יהיה עמם בפועל ממש.
ואילו אנו, הפשוטים, אף אנו אומרים זאת — מתוך חביבות, לומר לשון זו — אך אצלנו אין זה דווקא באופן שהאמירה פועלת כפשטות העניין. ואילו רבותינו נשיאינו אכן פעלו והמשיכו את נוכחות אבותיהם עמם יחד בעת עריכת ליל הסדר.