"חדר" המאה שלושים ואחד בהיכל היום-יום.
יום רביעי ב' ניסן ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תזריע, רביעי, עם פירוש רש"י. תהילים, ב' בחודש, אומרים מפרק י' עד פרק י"ז ועד בכלל. תניא, עדיין בפרק ל"ט; השיעור מתחיל בעמוד נ"ג במילים "והנה שכר", ומסתיים בעמוד ק"ו במילים "קדם ה'".
בפתגם היומי מתייחס הרבי אל הרבי הרש"ב, שיום הסתלקותו חל ביום זה, ב' ניסן. וכך כותב הרבי: "ההילולא של כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי" — היום הזה, ב' ניסן, הוא יום ההילולא, יום הסתלקותו של אביו של הרבי הקודם, הוא הרבי הרש"ב. "מסתלק אור ליום א', ב' ניסן, שנת תר"פ ברוסטוב" — ההסתלקות היתה במוצאי שבת, אור ליום ראשון, בעיר רוסטוב, "ושם מנוחתו כבוד" — ציונו של הרבי הרש"ב נמצא אף הוא ברוסטוב, באותו מקום שבו היתה הסתלקותו.
"המאמר הראשון אשר אמרו ברבים אחרי הסתלקות אביו" — לאחר שהסתלק אביו של הרבי הרש"ב, הוא הרבי הרביעי, הרבי המהר"ש, אמר הרבי הרש"ב את מאמרו הראשון ברבים ביום השני של חג הסוכות תרמ"ג. הרבי מהר"ש הסתלק בי"ג תשרי תרמ"ג, ואף שקבלת הנשיאות באופן רשמי לא היתה מיד — הדבר נמשך עשר שנים, עד ראש השנה תרנ"ד, שכן לא הסכים הרבי הרש"ב לשבת על מקום אביו ולקבל את הנשיאות — בכל זאת מאמרי חסידות היה אומר בכל השנים הללו. והמאמר הראשון נאמר שלושה ימים לאחר הסתלקות אביו: האב הסתלק בי"ג תשרי, וביום השני של חג הסוכות, הוא ט"ז תשרי, כבר אמר את מאמר החסידות הראשון, שדיבורו המתחיל "כתר יתנו לך".
אחר כך מסיים הרבי בנוגע למאמר האחרון שאמר הרבי הרש"ב ברבים בהיותו בעלמא דין. וההדגשה "ברבים" מדויקת, שכן שלא ברבים אמר מאמר גם מאוחר יותר; אך המאמר האחרון ברבים היה בסעודת פורים תר"פ. כפי שראינו בתחילת הפתגם, הסתלקות הרבי הרש"ב היתה בב' ניסן תר"פ, ופורים חל כשבועיים לפני כן. בסעודת פורים תר"פ היתה התוועדות ברבים, שעליה נדבר מעט להלן, ובה אמר את מאמר החסידות האחרון ברבים, שדיבורו המתחיל "ראשית גויים עמלק גומר קץ שם לחושך".
אף שהמילים "קץ שם לחושך" אינן באות בפסוק בהמשך ל"ראשית גויים עמלק" — שהרי סיומו של הפסוק "ראשית גויים עמלק" הוא "ואחריתו עדי אובד" — הרי במאמר עצמו, לאחר שפתח הרבי הרש"ב בפסוק "ראשית גויים עמלק" והקשה עליו קושיה, אמר שכדי להבין זאת יש להקדים את הפסוק "קץ שם לחושך", והחל לבאר את העניין. לפיכך, כאשר מצטטים את שם המאמר, קוראים לו "ראשית גויים עמלק גומר קץ שם לחושך". זה היה הפתיח.
יש תיאור מבהיל ממש על אותה התוועדות ברבים של פורים, שהיתה שבועיים לפני ההסתלקות. התיאור נמצא בספר "תורת שלום", הכולל את שיחות הרבי הרש"ב, וכן בספר "אשכבתא דרבי" שכתב הרב משה דובער ריבקין, שתיאר את כל שהתרחש לפני ההסתלקות.
הרקע לכך: באותה תקופה היתה גזירת הממשלה חריפה מאוד על שלושה דברים. ראשית, נאסרה כל התקהלות יחד, וכל התקהלות נחשבה לפעולה נגד השלטון וגררה מאסר. שנית, נאסרה בפרט שתיית אלכוהול. ושלישית, נאסר לגייס כספים ברבים. ובאותה התוועדות של פורים נעברו שלוש העבירות יחד: היתה התקהלות גדולה, שתו "לחיים", וגם אספו כסף שהיה מונח על השולחן, ממש בקערת כסף.
בתחילה היתה ההתוועדות אמורה להתקיים בצורה שקטה מאוד: כל הנאספים ישבו בחשאי ובכיווץ, שלא יישמע דבר, ותכננו לשבת מעט וכל אחד ימהר לביתו כדי שלא ייתפסו. אחרי כחצי שעה נטלו ידיים לסעודה, והרבי הרש"ב ישב שם ואמר "לחיים" לקהל, וראו על פניו מיד שינוי מוחלט בכל ההתייחסות למצב. הוא ציווה שיביאו משקה לכולם, ואמר שינגנו בקול רם, וניגנו — וביתו היה במקום מרכזי מאוד — קהל רב, בקול רם.
כמובן שהדבר עורר רעש בחוץ באותו לילה, והרבנית של הרבי הרש"ב וכן בנו יחידו, הרבי הריי"צ, היו בלחץ גדול וניסו להרגיע, שכן היה בכך סכנת נפשות ממש. אך הרבי הרש"ב אמר: "אין מה לחשוש משום דבר", ואמר לרבי הריי"צ: "אל תדאג, אנחנו נהיה שלמים וחזקים", ביטויים נפלאים מאוד. הוא אמר: "במעמד שבו אני נמצא כעת אינני מתפעל משום דבר ואינני חושש מדבר".
באמצע ההתוועדות הגיעו שוטרים לבית לבדוק, ועל פי דרך הטבע היה הדבר אמור לגרור מאסרים מיד. אך למעלה-מהטבע לגמרי, ציווה הרבי על כל הקהל שלא להסתכל לכיוונם ולא להתפעל מהם, כאילו אינם קיימים כלל. השוטרים ביקשו להיכנס לחדרו הפרטי של הרבי הרש"ב כדי לערוך שם בדיקה, ואמר הרבי שאם ייכנסו לשם — יתבטלו לגמרי. הם אף לא נכנסו, אלא עמדו בפתח ופחדו להיכנס. יש שם תיאור כיצד תוך כדי נוכחותם אמר את המאמר "ראשית גויים עמלק" ו"קץ שם לחושך", וראו גילוי אלוקות בצורה נפלאה ממש. זה היה באותו מאמר.
וזה, כאמור, היה המאמר האחרון ברבים. שלא ברבים היה גם מאוחר יותר: בשבת פרשת תשא נאמר עוד מאמר, אך בצמצום, ודיבורו המתחיל "הנה אנכי כורת ברית". אבל המאמר האחרון ברבים היה "ראשית גויים עמלק".
מעניין מאוד: יש מושג הכתוב לגבי מנהיגי ישראל — "מה שסיים זה פתח" — שבמה שסיים המנהיג הקודם, בזה פתח המנהיג הבא. ב' ניסן הוא יום הסתלקות הרבי הרש"ב, והרבי אומר שיום זה הוא בעצם יום התחלת הנשיאות של הרבי הקודם, ומבחינתנו גם יום התחלת הנשיאות של הדור הבא. ומה היה מאמרו הראשון של הרבי הקודם לאחר קבלת הנשיאות? "ראשית גויים עמלק".
נוסיף כאן עוד דבר, שאינו כתוב כאן: המאמר האחרון של הרבי הקודם, שהוציא ליום הסתלקותו, היה "באתי לגני", והוא גם היה מאמרו הראשון של הרבי עם קבלת הנשיאות. נמצא, שהמאמר האחרון שסיים בו הרבי הרש"ב, "ראשית גויים עמלק", הוא הראשון של הרבי הקודם; והמאמר האחרון שסיים בו הרבי הקודם, "באתי לגני", הוא הראשון של הרבי. הרבי הרש"ב עצמו פתח ב"כתר יתנו לך". ומה היה מאמרו האחרון של אביו, האדמו"ר מהר"ש? זאת איננו יודעים; ידוע רק שאמר מאמר בראש השנה האחרון לפני הסתלקותו, או כשבועיים לפניה, אך פתיחתו אינה ידועה לנו.
ועוד דבר מעניין, שאיני זוכר מי אמרו: חסידים אומרים בהרגש מעניין, שהרמב"ם מביא בהלכה כי שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ — לפני הגאולה — למנות מלך, להכרית את זרעו של עמלק, ולבנות את בית המקדש. ורואים ששלושת הרביים האחרונים לפני הגאולה, דיבורי המתחיל של מאמרם הראשון תואמים לסדר זה בדיוק: מאמרו של הרבי הרש"ב, "כתר יתנו לך", כנגד המצווה למנות מלך; מאמרו הראשון של הרבי הריי"צ, "ראשית גויים עמלק", כנגד המצווה להכרית את זרעו של עמלק; ומאמרו הראשון של הרבי, "באתי לגני", כנגד בניין בית המקדש. סדר מעניין מאוד, והרבי, כידוע, חיבר את הסדר של שלו.