"חדר" המאתיים שבעים ושבעה בהיכל היום-יום.
יום שלישי ל' מנחם-אב ה'תש"ג, ראש חודש — היום הראשון של ראש חודש אלול.
לפני שיעורי היום מציין הרבי את המנהגים הקשורים לראש חודש אלול — מה קשור ליום הראשון של ראש חודש אלול ומה קשור ליום השני.
הרבי כותב: דבר ראשון, "מתחילים לומר לדוד ה' אורי" — המזמור "לדוד ה' אורי וישעי". בסידור אדמו"ר הזקן כתוב, שמראש חודש אלול עד אחרי הושענא רבה אומרים את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" פעמיים בכל יום, בשחרית ובמנחה. וכאן מציין הרבי מתי מתחיל מנהג זה — לא בא' אלול, אלא בל' מנחם-אב, שהוא היום הראשון של ראש חודש אלול.
מנהג נוסף שהרבי מציין כאן הוא המנהג בבית רבינו, כפי שנהגו רבותינו נשיאינו: "במשך היום תוקעים - להתלמד. ומתחילים לתקוע אחר התפילה מיום ב' דראש חודש". כלומר, ביום הראשון של ראש חודש תוקעים בשופר להתלמד, ומיום ב' של ראש חודש מתחילים לתקוע אחר התפילה.
כידוע, ישנן שיטות שונות מתי מתחיל המנהג לתקוע בשופר בכל יום בחודש אלול. אין זו תקיעת חובה — שהחובה היא בראש השנה — אלא מנהג ישראל לתקוע כבר קודם לכן, וכמו שכתוב בשולחן ערוך "בכל חודש אלול". והשיטות חלוקות מתי בדיוק מתחילים: האם ביום הראשון של ראש חודש אלול, שהוא ל' מנחם-אב, או בא' אלול, שהוא היום השני של ראש חודש.
הרבי מציין כאן שהמנהג אצלנו הוא כמעין פשרה בין שני המנהגים: יש הבדל בין מתי תוקעים תקיעה מסודרת לפי סדר קבוע — תשר"ת, תש"ת, תר"ת. התקיעה המסודרת מתחילה ביום השני של ראש חודש אלול, בא' אלול; אך ביום הראשון של ראש חודש אלול, שהוא ל' מנחם-אב, כבר מתחילים גם כן לתקוע — אלא שהלשון היא "תוקעים להתלמד". "תוקעים להתלמד" פירושו, שאין כאן סדר תקיעה מסודר לפי עשרת הקולות שנוהגים אצלנו לתקוע בכל חודש אלול, אלא תקיעה בלא סדר ובלא מסלול — אפילו קול פשוט אחד.
ומעניין שהרבי, באחת השיחות של ראש חודש אלול (א' דראש חודש אלול תשמ"ב), ביאר נקודה מעניינת ואמר שיש בתקיעת שופר רמות שונות. יש את תקיעת השופר של המצווה דאורייתא בראש השנה, ויש את מנהג ישראל שבתקיעת השופר בחודש אלול; ותקיעות אלו הן בעלות מסלול קבוע — בראש השנה מאה הקולות והסדר המסודר, ובחודש אלול סדר עשרת הקולות לפי מנהגנו. אלא שיש לנו בתחילה ובסוף [ביום הכיפורים] שתי תקיעות הדומות בכך, שאין בהן את כל המסלול.
הרבי מסביר, שפנימיות הדבר היא שזה מבטא קול פשוט שלמעלה מציור — הקול העליון ביותר. מהן שתי הקצוות? התקיעה הגדולה שעושים במוצאי יום הכיפורים, שהיא קול אחד, ביטוי של פנימיות הנפש שלמעלה מכל ציור; והתקיעה של א' דראש חודש אלול, שהיא לפני הכול, דומה לתקיעה שבסוף. גם ה"תוקעים להתלמד" הוא קול שאין בו ציור מסודר של קול מסוים, אלא הוא מבטא את עצם קול השופר. ובמידה מסוימת, התקיעה של היום הראשון של ראש חודש היא נעלית ועמוקה יותר מן התקיעות שלאחריה. זהו המנהג הנוהג אצלנו.
שיעורים: חומש, שופטים, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ל' בחודש, היום האחרון, אומרים את החלק האחרון של התהילים — מפרק קמ"ה עד סיום התהילים.
על הפתגם הקצר הזה מציין הרבי בכתב ידו שמקורו בשבת חוקת שנת ת"ש. אלא שהשיחה הזו אינה לפנינו; כנראה היתה הנחה של אותה התוועדות שלא הגיעה לידינו, ולכן אף נוצרו בדפוסים המאוחרים יותר של ה"היום-יום" שינויים בניסוח הפתגם.
אקרא את הנוסח שביום-יום המקורי, שבו מופיע גם כתב ידו של הרבי, וגם ברשימת היומן של הרבי. הפתגם מתחיל: "אדמו"ר האמצעי היה אומר בתחילה מאמרים קצרים". בדיוק בנקודה זו נעשה בדפוסים הנוספים של ה"היום-יום" שינוי, שהפכו את הפתגם לפתגם על אדמו"ר הזקן — משום שאכן ישנה שיחה של הרבי הריי"צ בתש"ט (שאינה המקור שהרבי מציין), שבה מסופרת נקודה זו על אדמו"ר הזקן.
ובכלל, מי שמכיר את סדר ההשתלשלות של המאמרים אצל רבותינו נשיאינו, יודע שהביטוי "מאמרים קצרים" מופיע אצל אדמו"ר הזקן. אך כאן מדובר בפתגם אחר, על אדמו"ר האמצעי. אדמו"ר האמצעי ידוע דווקא כמי שאמר וכתב מאמרים ארוכים מאוד — עד שנקרא "רחובות הנהר", הבינה של תורת החסידות. אולם כפי שהרבי מציין ברשימת היומן שלו, בתחילה היה אדמו"ר האמצעי אומר מאמרים קצרים, אף שבכתיבה כתב באריכות, באמירה אמר בתחילה מאמרים קצרים. ואין הכוונה קצרים כמאמריו הקצרים של אדמו"ר הזקן, הידועים כספר "מאמרים קצרים" של אדמו"ר הזקן שהם קצרים ביותר; אלא "קצרים" כאן הוא ביחס למאמריו הארוכים של אדמו"ר האמצעי.
אם כן, יש לקרוא כאן את המקור כפי שהוא מופיע בהוצאה הראשונה: אדמו"ר האמצעי היה אומר בתחילה מאמרים קצרים. והרבי מביא דוגמה: "לדוגמא ד"ה [דיבור המתחיל] זכר רב טובך וביאורו שבסידור". יש את הסידור עם "דברי אלוקים חיים", ואף שהוא סידור מאמרים של אדמו"ר הזקן, הרי המאמרים שבו נכתבו על ידי אדמו"ר האמצעי, ומאמרים אלו כנראה אף אדמו"ר האמצעי עצמו גם אמרם.
הרבי מביא כדוגמה את המאמר "זכר רב טובך", שבסידור המודפס הוא מאמר ארוך. וכאשר אמרוֹ אדמו"ר האמצעי — "נאמרו בשישה המשכים", לא בבת אחת אלא באופן קצר, כל פעם עוד המשך ועוד המשך, "באריכות יותר קצת מהנדפס". המאמר בנדפס אינו באורך שבו נאמר בפועל, כשנאמר בשישה המשכים.
על כל פנים, זהו הפתגם היומי, עם ההדגשה — שלא כבכל הדפוסים — שהוא פתגם על אדמו"ר האמצעי. על אדמו"ר הזקן כבר היה לנו פתגם ב"היום-יום" של ט"ו סיוון, שם מובא שאדמו"ר הזקן היה אומר בתחילה מאמרים קצרים, וקרא להם בשמות השונים המופיעים שם. הנקודה על אדמו"ר הזקן כבר הופיעה אפוא בט"ו סיוון, וכאן מדובר באמרה המתייחסת לאדמו"ר האמצעי.