"חדר" המאתיים שבעים וארבעה בהיכל היום-יום.
שבת כ"ז תמוז, מברכים ה'תש"ג. שבת זו היא שבת מברכים של חודש אלול.
בכותרת, שהרבי מביא בכל שבתות המברכים לאורך כל לוח ה"היום-יום" — חוזר על כך שוב ושוב: "מברכים ראש חודש אלול".
שבת זו היא שבת מברכים, שיש בה הנהגה חסידית מיוחדת, שני דברים. דבר ראשון: "אמירת כל התהילים בהשכמה" — בשבת מברכים, לפני התפילה, מוקדם, צריך לומר את כל ספר התהילים. "יום התוועדות" — לשבת מברכים, תקנת הרבי הריי"צ, שיהיה יום התוועדות ביום זה.
שיעורים: חומש, ראה, שביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, בכ"ז בחודש, אומרים מפרק ק"ח עד וכולל פרק קי"ב.
תניא, ביום הזה לומדים את כל האגרת השמינית של אגרת הקודש. האגרת השמינית מתחילה במילה "זורע", ומסתיימת במילים "בחו"ל וד"ל".
הפתגם היומי הוא סיכום, עם ציטוט שאינו רצוף אלא בדילוגים קצרים, מתוך מאמר של הרבי הריי"צ — דיבור המתחיל "לך אמר לבי", בשנת תרצ"ו. תוכן המאמר הוא שחודש אלול הוא חודש של חשבון נפש. מאחר שאנו נמצאים כעת בשבת מברכים של חודש אלול, בא המאמר להסביר מהו תוכנו של חודש אלול.
ידוע מה שכתוב בלקוטי תורה בשם האר"י ז"ל על הפסוק שבפרשת כי תצא: "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים". אומר האר"י ז"ל, שיש בזה רמז ל"ירח ימים" — לחודש אלול, שבו האדם עושה חשבון נפש. וכפי שהוא מפרט במאמר, ונקרא את הלשון.
"חודש אלול הוא חודש החשבון" — החודש שבו על היהודי לעשות חשבון על כל השנה שעברה. והוא מפרט: "דכמו בגשמיות, הנה בעל העסק", שכל השנה אין לו פנאי לעשיית חשבון — כל השנה הוא עסוק לקנות, למכור ולעשות עסקים, ואינו יודע אפילו מהו מצב פרנסתו, אם מרוויח הוא או מפסיד; זהו מחזור המתגלגל כל השנה, אך הוא חייב לעצור פעם אחת כדי לראות באמת מה מצבו.
"בכדי שיהיה העסק כדבעי וייתן ריוח רב" — כדי שאכן יהיה העסק מוצלח וירוויח ממנו, "צריך מזמן לזמן לעשות חשבון". אינו יכול להתעסק כל הזמן רק במחזור בלי לדעת אם מרוויח הוא או מפסיד, שכן יום אחד עלול למצוא את עצמו בלא כלום. עליו לעשות חשבון מפעם לפעם כדי שיהיה רווח רב, "ולתקן את כל החסרונות" — שכן ייתכן שימצא בחשבון כמה דברים שלא עשה כראוי, ותהיה לו הזדמנות לתקנם.
וכן הוא גם בנמשל: "כן הוא גם בעבודה הרוחנית בעבודת השם יתברך". יהודי העובד את השם נמצא ב"עסק" של הקדוש-ברוך-הוא "דכל השנה הנה כל ישראל עוסקים בתורה ומצוות ובמידות טובות"; אך אינו יודע את המאזן האמיתי של מצבו. מאחר שכל ישראל עוסקים כל השנה בתורה ומצוות ובמידות טובות, עלולה להיות לאדם תחושה שהכול טוב ומצוין, בעודו עוסק בכללות בדברים טובים — אך באמת אינו יודע מהו מצבו.
"בחודש אלול הוא חדש החשבון" — "אשר כל אחד ואחד מישראל לפום שיעורא דיליה", כל יהודי לפי ערך הרמה שלו; שהרי כל אחד צריך לעשות את החשבון של עצמו, לא של חברו. אם כן, כל אחד לפי עניינו האישי — "הן היושב אוהל והן הבעל עסק", בין אם מדובר באדם היושב ולומד תורה כל השנה, ובין אם בבעל עסק שעיסוקו בעיקר בגשמיות; שניהם כאחד "צריכים לעשות חשבון צדק בנפשם מכל אשר עבר עליהם במשך השנה".
בבוא חודש אלול, על האדם לעשות חשבון צדק: מה עבר עליו השנה, ומהו המאזן הכללי של מעשיו; "ולידע המעלות בעבודתם ולחזקם". חשבון הנפש אינו רק למציאת החסרונות, אלא גם למציאת המעלות ולידיעת מה שבו היה טוב; ואדרבה, בזה הוא מתחיל — קודם כל לראות מה היה טוב, מהן המעלות ובמה הצליח, כדי לחזקם ולדעת שכעת צריך לחזקם עוד יותר. "ואת החסרונות שבהם ובעבודתם ולתקנם" — ובמקביל עליו למצוא גם את החסרונות שבו ובעבודתו, וכיצד יתקנם בשנה הבאה.
"דעל ידי הכנה טובה זו" — כשאדם מכין את עצמו בחודש אלול לשנה הבאה בחשבון הנפש הנדרש על כל מה שהיה — "זוכים לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות". כשם שבעסק הגשמי זוכים לרווח רב כשעושים מפעם לפעם את החשבון, כך גם בעבודה הרוחנית: כשעושים את החשבון וניגשים לשנה הבאה בצורה מדויקת ומוכנה יותר, זוכים שהקדוש-ברוך-הוא נותן לנו שנה טובה ומתוקה בכל העניינים. אמן.