"חדר" המאתיים שבעים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום שישי כ"ו מנחם-אב ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשת ראה, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ו בחודש, אומרים את החצי השני של פרק קי"ט — מהאות מ', המתחילה במילה "מה", עד סיום הפרק במילים "לא שכחתי".
תניא, ביום הזה מסיימים את האגרת השביעית באגרת הקודש. השיעור היומי מתחיל בעמוד קי"ב במילה "והנה", עד סיום האגרת במילים "הגורל ממש".
מקורו של הפתגם היומי במכתב של הרבי הריי"צ מאסרו חג הפסח תרצ"ט. שם מביא הרבי הריי"צ דברים שאמר אביו, הרבי הרש"ב, בשבת קודש פרשת ואתחנן בשנת תער"ב. הוא מספר במכתב, שבאותה שבת, לפני קבלת שבת, אמר הרבי הרש"ב מאמר חסידות שהוא חלק מ"ההמשך" הידוע — "המשך תער"ב". המאמר השנים-עשר שב"המשך" מתחיל במילים "נחמו נחמו עמי".
הרבי הרש"ב אמר את המאמר, ולאחר מכן, בסעודת ליל שבת, האריך מאוד בביאורים על המאמר וסיפר סיפורים שונים, עד שבגמר סעודת השבת כבר היה אור הבוקר. אחר כך, בסעודת היום, הזמין כמה וכמה חסידים שישבו שם, וסיפר להם כמה וכמה סיפורים, ואחר כך דיבר על ההשוואה בין פעולתה של החסידות לבין יציאת מצרים.
קטע אחד מן הדברים שאמר הרבי הרש"ב כבר למדנו בפתגם ה"היום-יום" של כ"ה טבת, וכאן, היום, יש לנו את המשך הדברים. במכתב מביא הרבי הריי"צ שהרבי הרש"ב אמר, שכמו ביציאת מצרים — שאין די בכך שהאדם יודע שהיו ניסים ונפלאות ביציאת מצרים, אלא יש מצווה בתורה לספר את הניסים והנפלאות בכל שנה מחדש, ולא די בידיעה בלבד.
הרבי הריי"צ מביא שאביו אמר שאותו דבר קיים גם בחסידות, וזהו הפתגם היומי. במקור נכתב באידיש, ובתרגום — "משיחות אדוני אבי מורי ורבי [הרש"ב]: ביציאת מצרים של תורת החסידות ישנה מצווה של סיפור יציאת מצרים בדיבור". כשם שביציאת מצרים הכללית אין די בידיעה שהיו ניסים, אלא המצווה היא לדבר ולספר את יציאת מצרים — כך גם בחסידות ישנה מצווה לספר את סיפור יציאת מצרים.
מהי הכוונה? "לספר סיפורים חסידים ולקלוט את הסיפור בפנימיות של פנימת" — להפנים את הסיפור, להבינו ולחיותו באופן הפנימי ביותר בנפש. לכל סיפור יש תוכן, וכפי שהוא מפרט: "יש לדעת כי כל סיפור הוא הוראה בחיים; על כל סיפור להביא למידה טובה וחיות פנימית בהידור מצוה, ו"לקליטת" דרכי הנועם של תורת החסידות". כלומר, כל סיפור חסידי שמספרים לנו הוא הדרכה והוראה כיצד לחיות; כל סיפור אמור לפעול עלינו הטבה במידה טובה, ולתת בנו חיות פנימית לקיים את המצוות בהידור; והסיפור אמור לחזק בנו עניין זה ולהביאנו להפנים ולחיות את דרכה הנעימה של תורת החסידות. זו המעלה העצומה שבסיפורי חסידים.
מעניין להשלים נקודה נוספת שאמר הרבי פעם בהתוועדות שבת מברכים חודש טבת בשנת תשכ"ט. הרבי דיבר על סיפורי חסידים ואמר, שבעבר היו מתייחסים לסיפורי חסידים כאל דבר משני לתורת החסידות — כאילו יש את תורת החסידות, וסביבה יש גם סיפורים, שהם דבר חיצוני הבא להשלים. אומר הרבי: אך עתה אנו יודעים שההתייחסות לסיפורי חסידים היא כמו לתורת החסידות ממש. והרבי הביא לכך הוכחה מכך שהרבי הריי"צ השתדל מאוד להפיץ את סיפורי החסידים, ולא רק את תורת החסידות. כלומר, עניין תוכן החסידות והפצת המעיינות כולל בתוכו גם את סיפורי החסידים, שכן סיפורי חסידים הם דבר מהותי הנותן חיות פנימית בכל עניין תורת החסידות.